שוטי | מומי אביטל

16/11/2015

II- על קו הזינוק. קנריים בתחילת נובמבר הסירות האחרונות כבר עזבו את אירופה הסגרירית והתחילו להתגודד בקנרים. תקופת ההמתנה לחציית האוקיינוס התחילה. עכשיו שלושה שבועות כולם על הכלים, כלומר על הסירות, מחכים לשריקת הפתיחה. אנחנו, אחרי שבוע באותה מרינה, מותשים מחוסר תזוזה. ג'ון, השכן מהסירה ליד שכבר הקיף את העולם על סירה, אומר שזו בעיה ידועה אצל שייטים מתחילים ושאוטוטו נסתגל לקצב ונוכל להישאר באותו מקום גם חודש בלי לשים לב. אבל זה לא מנחם, אז בניגוד לאזהרות, קפצנו לאי השכן, גראן-קנריה. למרות התדמית, כשזה נוגע לחציית האוקיינוס האטלנטי לאמריקה אפילו שייטים מסוקסים מעדיפים טיול מאורגן. וככה כל שנה, כמאתיים סירות ARC – Atlantic Rally for( חוצות "ביחד" את האוקיינוס במסגרת ראלי ) בפועל אחרי חצי יום כבר לא רואים אף אחד באופק, אבל רוב Cruisers הזמן יש מישהו לא רחוק בטווח רדיו. נקודת ההתחלה היא לאס פאלמס שבגראן קנרייה. כשאנחנו מגיעים המרינה כבר מלאה בכל משתתפי הראלי ואין לנו מקום. אנחנו מוצאים מקום במרינה קטנה ואחרי כמה ימים עוברים לעגון במפרץ העירוני, יחד עם כל השייטים הקמצנים. בניגוד ללנזרוטה המדברית והכמעט שוממה, כאן, אחרי חצי שעת נסיעה למרכז האי, הנוף מתהפך לירוק אלפיני. המקומיים, עטופים במעילים, מקוששים ערמונים ביער. העיירות שאנחנו עוברים בדרך שוקקות בשווקים של סוף השבוע. Ship chandlers אבל האטרקציה העיקרית בלאס-פאלמס היא כמות ה חנויות לציוד ימי. זר לא יבין, אבל בעלי סירות מפתחים התמכרות חריפה לשיפצורים, תיקונים, כלי עבודה וחלקי חילוף. ההתמכרות מתבטאת בחיפוש סיזיפי אחרי השיפ-צ'אנדלר המושלם ובקניות בלתי נשלטות של ציוד שאולי יום אחד נצטרך. לאס פאלמס היא גן עדן למכורים ולבעלי השיפ-צ'אנדלרס כאחד. אז אחרי שרוקנו את הארנק, ומחקנו פריט אחר פריט מרשימת הציוד החסר (גם הצלחנו לשלוח את אסדת ההצלה שלנו לרענון) הגיע הזמן לזוז הלאה. המזהירים הזהירו שלא נצליח, בגלל הרוחות, לחזור ללנזרוטה (נקודת ההתחלה שלנו לחצייה). הרוחות כאן די קבועות (צפון מזרחיות), ולא נעים לשוט נגדן.