שוטי | מומי אביטל
26/10/2015
בטן גב באיים הקנרים מי שעוקב אחרי ההתקדמות שלנו זיהה שאנחנו לא זזים מטר כבר שבוע (שיא משפחתי חדש). חלק היו מנומסים ושאלו אם הכל בסדר או אם מכשיר המעקב מקולקל. אז לא נעים להודות, אבל הכל בסדר, רק שאנחנו די מתבטלים כאן. כאן זה האיים הקנרים, ויותר מדויק באי הכי צפון-מזרחי הנקרא לנזרוטה ) או כמו שאייל קורא לו – מוּזָרוטה. Lanzarote( פשוט, האיים הקנרים לא כל כך ידידותיים לשייט ההרפתקן (אין מפרצים טובים לעגינה) ומאוד ידידותיים לשייט הבטלן וחובב המרינות היוקרתיות. חוץ מזה אפשר לחצות לקריביים רק בסוף נובמבר, ככה שיש לנו חודש לשרוף בלי לעשות כלום. בינתיים אנחנו עומדים במשימה בהצלחה: קמים מאוחר, קונים באגטים טריים לארוחת בוקר, מסדרים קצת את הסירה וקופצים לקנות בקבוק יין לארוחת ערב. בקיצור, טוב כאן. ההפלגה לאיים הקנרים הייתה טבילת המים הראשונה שלנו באטלנטי, ובעצם קילומטרים על פני שישה ימים. 1200- הפלגה ארוכה אמיתית ראשונה. כ בחציות הקודמות עוד היה אפשר לסחוב שעות של ערנות ולהתרסק לשינה כשמגיעים. אבל הפטנט הזה לא עובד אחרי שלוש יממות. לגוף ולנפש לוקח קצת זמן להיכנס לשגרת הפלגה. אבל לבסוף השעון מאט והמחוגים עוברים לדלג בחצאי ימים במקום בשניות ואז הכל מסתדר. גם הדאגות היומיומיות חוזרות לבסיס: אוכל, מים וחשמל למחשב.
הילדים מצידם חיים ביקום מקביל, מבחינתם אין הבדל בין עגינה במפרץ לשייט באוקיינוס, רק שההורים מפהקים קצת יותר מהרגיל.
אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל זה לא נכון בים. בתמונות הכל חד גוני ושטוח, ים מטאלי ועננים תלויים. אבל במציאות האוקיינוס אף פעם לא נח. איפשהו תמיד יש סערה ששולחת גלים עד קצה העולם. לגלים שכאלה קוראים גלי גיבוע, או סוול בלעז. שם קולע להפליא, כשמם, הם דומים יותר לגבעות על ריטלין מאשר לגלים בחוף ירושלים. ואנחנו לידם, כמו מכליות הענק שחולפות לידינו מדי פעם, רק קליפת אגוז.
Made with FlippingBook flipbook maker