שוטי | מומי אביטל

27/08/2015

מחאת הסרדינים עוד לפני שיצאנו הצענו למשפחה וחברים יקרים להצטרף מתי שבא להם. הם מצדם אמרו שיגיעו ואנחנו מצדנו הפלגנו לבדנו לשקיעה. עד שבתזמון חשוד (שרב כבד בארץ?) תוך שלושה ימים "סגרנו" ארבעה ביקורים חגיגיים בסירה. האמיצים הראשונים הגיעו לסרדיניה. השובלים (ורדית ישי, דפנה וגלעד) עם מזל של מתחילים, מצאו באמצע אוגוסט טיסת צ'ארטר ישירה לאולביה ) ועם פחות מזל הביאו איתם רוחות לא נורמליות. כדי להקל על Olbia( האורחים את המעבר מיבשה לפיברגלס אפילו עגנו במרינה מסודרת, חמש דקות משדה התעופה. בים מקובל, שאחרי קבלת הפנים המרגשת, ולאחר שהאורחים חוטפים שוק מכמה קטן החדר הגדול שלהם, נכנסים לחצי שעה של תדרוך והדגמה על בית השימוש בסירה, וכך היה. מסורת זו מסורת. ), כמו מתוך סרטי Costa Smeralda( " בתחילת השבוע שטנו ב"חוף האזמרגד ג'ימס בונד, נפגשים להם כאן עשירי העולם כדי להשוויץ למי יש יותר גדול. כרטיס הכניסה הוא יאכטה עם לפחות חמש קומות, מסוק, וסירת הצלה בגודל ספינת האהבה. על קו החוף וילות דמיוניות. כמו בסרטי ג'יימס בונד, הנשים היותר צנועות לובשות את שני חלקי הביקיני, השאר מסתפקות בחלק אחד. מין קטע כזה של איטלקיות.