שוטי | מומי אביטל

30/07/2015

יאסו יוון כשנסעתי בחורף עם יוסי לבדוק את הסירה, סיפרתי לו שאנחנו חושבים להביא אותה לארץ לטובת איבזור ושפצורים. הוא עצר את האוטו ליד המבצר הוונציאני בלפקס, לקח אותי לקצה החומה, הצביע סביב ואמר: תתחילו כאן, זה גן עדן של שייט. כך אמר וכך היה: ארץ זבת-אוזו וצזיקי, שמן זית ומי-ים. הים היוני שבמערב יוון ידוע במצב רוחו הנוח ובמפרצים המגניבים שלו. אז מהר מאוד פיתחנו שגרת יום בריאה: קמים בבוקר, שחיית בוקר, הפלגה למפרץ הבא, בדרך קצת לימודים לילדים, שחיית אחר הצהריים, פיפי ולישון. כשהשגרה הייתה אינטנסיבית מדי בשבילנו או המפרץ נחמד במיוחד, דילגנו על ההפלגה ונשארנו לעוד לילה. כמעט בכל מפרץ יש כפר או טברנה ומזח ציבורי שאפשר לעגון לידו בחינם. כשהמזח מלא או כשרוצים שקט, אפשר להטיל עוגן באיזו פינה קרובה אל החוף ולקשור את הישבן של הסירה לעץ או סלע עם שני חבלים, שמייצרים בריכת שחייה פרטית לילדים. כל מדריכי השייט מזהירים שבשיא העונה צפוף וקשה לתפוס מקום. אבל האמת שתמיד היה לנו מקום לעגון, גם במפרצים הכי שווים. אחרי נסיעת הרצה למגנסי וקלמוס עלינו צפונה. הרוחות באזור נושבות לרוב מצפון, מה שהופך את השייט צפונה למייגע. רק שהפעם הים הפך רוחו ) ובבן זוג Anti-paxos( ונשב מדרום. בדרך לקורפו עצרנו באי אנטי-פאכוס ) תאומים לא זהים. Paxos( שלו פאכוס באנטי-פאכוס מפרצי טורקיז וחופים לבנים. ובפאכוס מפרצים ללא חוף. כל יום נוהרים כולם מפאכוס לאנטי ועם ערב נודדים חזרה הביתה, משאירים לנו מפרצים פרטיים עד לבוהוריים למחרת.