שוטי | מומי אביטל

20/05/2018

מאיי הבתולה לברמודה בלי יותר מדי ברירה המשכנו להפליג בנתיב החורבות שהשאירו אחריהן סופות ההוריקן עד שהגענו לאיי הבתולה. פעם, בלי לדעת שום דבר, רק הייתי מגלגל בראש את הצירוף "איי הבתולה" ובלוטות הדמיון שלי היו מתחילות לרייר: ערסל תלוי בצל עצי קוקוס, חול לבן, מים צלולים, מוזיקה קריבית מתנגנת ברקע ונשים שחומות עם שרשרת פרחים וחצאית קש צוחקות מהצד. המציאות פחות אקזוטית. האיים רובם טרשיים, צבועים בחום. המים צלולים אבל האלמוגים מתים. גלי האוקיינוס מתגנבים לתוך המפרצים, מנדנדים את הסירה ולא נותנים מרגוע. חצאיות הקש יצאו מהאופנה במאה התשע-עשרה. אבל אולי הקיטורים האלה הם סתם דיכאון שלפני חזרה. הרוב חושב אחרת. באיי הבתולה יש את צי הצ'ארטר - יאכטות להשכרה, הכי גדול בעולם. וגם בסוף העונה, אחרי סופה, המקום הומה ותוסס. אנחנו משקיפים מהצד בהשתאות על התנועה: סירות מחליפות שניים או שלושה מעגנים ביום, האנשים מדלגים מבר אחד לשני ולשלישי. דילגנו גם אנחנו ומצאנו את החלום הקריבי שלנו ) האייקון של האיים: חוף זרוע גושי גרניט שיוצרים The Baths( במרחצאות מבוכים ופינות נסתרות בין מים לחול.