שוטי | מומי אביטל

26/04/2018

גואדלופ, אנטיגואה וסן-מרטין השייט בין האיים הקריביים מרגיש כמו לונה-פארק. לאורך חופי האיים בצד המערבי החסוי מהרוח, המים חלקים, המפרשים רפויים והמנוע מטרטר. בשלב הזה של השייט האורחים, אם ישנם, מביטים אל האופק, מהרהרים ברעיון לקנות סירה ושוקלים קעקוע של עוגן על הזרוע. רגע אחרי, כשקצהו של החרטום יוצא מצילו של האי, מתחיל מחול שדים: הגלים קופצים מאפס ליותר מדי, הרוח מייללת והאורחים (ומדי פעם גם תושבי הקבע), עוברים למצב שכיבה, מקללים את נפטון ודורשים ועדת חקירה. בקצה רכבת ההרים מחכה בדרך כלל הפתעה כאילו חצינו יבשות שלמות ולא קילומטרים ספורים. וכך היה גם הפעם. עדיין עם ציף על הסירה הפלגנו מדומיניקה לגואדלופ הצרפתי. רק עשרים מייל צפונה. על הגלובוס האי גואדלופ נראה כמו פרפר ענקי, ומתחת לכנף השמאלית , לשם כיוונו. Les Sainte שלו ישנה קבוצת איים קטנה בשם עזבנו יערות גשם פראיים ואנשים קשי יום בכפרים שהוריקן החריב לא מכבר, ושלוש שעות אחר-כך נחתנו בכפר עם גגות אדומים שכאילו הועתק משפת אגם אלפיני. בסמטאות הצבעוניות מסתובבים אנשים עם בגט ביד אחת וכלבלב מסופר בשיק צרפתי ביד השנייה. ההוריקן שכיסח את דומיניקה גם הוא התבלבל, היה בטוח שהגיע לאירופה, נכנס לוורטיגו ודילג על האזור.