שוטי | מומי אביטל

לבסוף הגענו. בדרך כלל אנחנו מתאמצים לא לעגון אחרי רדת החשיכה, אפילו אם צריך להתנדנד חצי לילה מחוץ למעגן עד אור הבוקר. אבל הפעם לא התאפקנו ותחת ירח מלא הטלנו עוגן בצד החסוי מן הרוח (איי הישועה). האיים שייכים לגויאנה הצרפתית, כלומר Iles Du Salut של לצרפת ונמצאים מיילים ספורים מהיבשת. פעם אנשים לא ידעו באמת ליהנות מאיים טרופיים, וגם האיים האלה שימשו בית כלא למסוכנים שבפושעי הרפובליקה. ככה שכמעט אף אחד לא מכיר את האיים בשמם, אלא בשם "אי השטן" שמתאים יותר לרזומה של המקום בעיקר בזכות הסלב של המקום, אחד משלנו, דרייפוס. מגורי הסוהרים נטושים אך נראים שכמו אחוזת פאר ולחובבי הז'אנר יש במקום מלון בוטיק שחדריו, לפחות מבחוץ, נראים כמו אגף בכלא מודרני. ביקור בגויאנה היה צריך להיות משהו מיוחד: מול איי הישועה נמצא האתר האירופאי לשיגור טילים לחלל, ואפשר להיכנס עם הסירה כמה עשרות קילומטרים במעלה הנהרות עד למעבה הג'ונגל, אבל כדי להיכנס למדינה צריך חיסון נגד קדחת צהובה שאין לנו. (בעיקר היינו מוטרדים מהשלטונות במדינה הבאה שלנו, שמונעים כניסה ממדינה נגועה, ופחות מהקדחת עצמה). במקום, בלי להיכנס רשמית למדינה, עצרנו רק לשלושה ימים באיים הקטנטנים וקבלנו דוגמית של יער גשם עם קופים, טווסים ותיירים צרפתיים צרובים בוורוד. אחרי מסיבת פורים הרמנו עוגן שוב. לאורך היבשת זורם בקצב משוגע (שלושה קשרים) זרם גויאנה שלקח אותנו, תחת לילות ירח מלא ובמהירויות שלא הכרנו את מאות המיילים הנותרים עד טובגו, התחנה הראשונה בסיבוב השני שלנו באיים הקריביים.