שוטי | מומי אביטל
ההפלגה הזאת אכן הכי רגועה שהייתה לנו מעולם. הימים חולפים, הירח מתרוקן, מתמלא ושוב מתרוקן. החום הטרופי מגיע בבת אחת, מכה בנו ומ מ ציף געגועים לכובע צמר. ובשבעה בפברואר, שלוש עשרה שקיעות מאז שעזבנו את סנט-הלנה, חודש ק"מ מקייפ טאון, מתגלה לנו אמריקה הדרומית. 6400 ו בניגוד ליציאה לים, ההתרגשות של "יבשה באופק" לא דוהה אף פעם. אנחנו מפלסים דרך בין כל ספינות המטען שמחבקות את החוף הברזילאי וכמה שעות מאוחר יותר כבר עוגנים במעלה הנהר ריו-פרביה, בדיוק בזמן לקרנבל. זהו להפעם. אנחנו מתכננים לעצור כאן רק לכמה ימים. ברשימת המטלות יש לנו חוץ מהקרנבל (מטלה רצינית), גם להעלות את מודעת ל"מכירה" של הסירה. עם קצת מזל אולי נמצא קונה כבר באיים הקריבים באביב, אבל יותר סביר שבתחילת הקיץ נחצה את האטלנטי שוב לים התיכון, נעגון אותה ביוון ושם היא תחכה לקונה המאושר. אם אתם מכי מ רים כזה מישהו, אל תתביישו לספר לנו.
Made with FlippingBook flipbook maker