שוטי | מומי אביטל

חזרה לסירה, הדלקת נרות חנוכה, ופרידה מרגשת מסבא וסבתא. ויהי בוקר ויהי ערב וחוזרים לים. מבלי לחפור יותר מדי במושגים סינופטיים, תנאי השייט סביב דרום אפריקה נעים בין שני מצבים: רכבת הרים ורכבת שדים. האשם המידי הוא זרם האגוליאש שזורם במהירות משוגעת לחופה המזרחי של היבשת. כל עוד הרוח זורמת אתו, השייט קצת קופצני, עתיר אדרנלין, אבל בטוח ומזמין. כשהרוח (לפחות פעם בשבוע) מחליטה לנשוב מהכיוון ההפוך, השייט פחות ידידותי לסביבה. בתחזית לשייטים יש סעיף קבוע של "גלים לא נורמליים" ודי שכיח למצוא שם גלים של תשעה מטר ויותר. בסך-הכל שייט מאתגר, כשהאתגר העיקרי הוא לסבלנות של הסקיפר. מדי פעם למישהו נמאס לחכות והוא מנסה "לגנוב" בשוליים של חילופי הרוחות. כך נוצרים סיפורי גבורה וזוועה שמספיקים לכל השנה. בדרך כלל המרחק עד לקייפטאון שאמור לקחת כשבוע יכול להימתח על כמעט חודש. אצלנו שריר סיבולת הסבלנות מפותח מספיק, וגם המזל האיר לנו פנים, ולאחר שבועיים עם עצירה אחת בדרבן ועוד אחת במזרח לונדון הקפנו את כף התקווה הטובה והגענו לקייפטאון – בדיוק בזמן לחגיגות השנה האזרחית החדשה.