שוטי | מומי אביטל

26/10/2017

מדגסקר אמרו חכמים: "על שלושה דברים יכול להסתכל אדם בלי להתעייף: על מים זורמים, אש מרצדת ואדם אחר שעובד". ואני יכול להסתכל ימים שלמים על סירות המפרש הערביות, שמפרשיהן מטולאים ומשונים, והן מחליקות על המים גם ברוח הקלה ביותר ללא מאמץ. מאות סירות כאלה מנקדות בחן את חופי מדגסקר וממלאות עד להתפקע את כרטיס הזיכרון במצלמה שלנו. שבצפון מערב הרפובליקה Nose Be זה גם המראה הראשון שפגשנו כשהתקרבנו ל המדגסקרית (אנשי מדגסקר הם "מלגשים" ו"נוסי" הוא אי במלגשית). נוסי-בי הוא מוקד תיירות עיקרי של מדגסקר ובחוסר מודעות משעשעת " או בתרגום חופשי 'נאות הגיהנום'. Hell Ville" - העיר הראשית בו נקראת פחות משעשעים הם פקידי ההגירה והמכס שידועים בחיבתם לעשוק את בעלי הסירות הנכנסות למדינה, אבל לפחות הם דופקים את כולם באותה מידה, עם חיוך וקבלות פיקטיביות. הנמל בהל-ויל שוקק מאור ראשון עד אחרון. אין בו מקום להשאיר את הדינגי בלי שתימעך בין המעבורות וסירות המטען שפוקדות את הרציף בלי הפסקה. בכל ירידה לחוף הפקדנו את הדינגי בידיו של נער מקומי ובכל פעם חזרנו והתפלאנו מחדש שהוא לא נעלם עם הסירה.