שוטי | מומי אביטל
) יש קהילה אירופאית קטנה שמבלה את כל Dzaoudzi( במעגן בדז'אודזי זמנה בפתרון תשחצים במועדון השייט המקומי. אף אחד פה לא להוט לשוט במפרצים הרבים שמציעה הלגונה של מיוט. בהתחלה נראה הדבר תמוה, אבל למחרת כבר הבנו שהרוח נושבת פה רק לעיתים רחוקות, וגם שרוב המפרצים רדודים ובוציים. כך שבמקום לשרוף שעות מנוע בסירה, עדיף כבר לשרוף את אותו הדלק ברכב שכור ובמקום חופים לחפש הרים. ) הקפנו אגם געשי Mont Choungui( ככה באמת עשינו, טיפסנו על הרים ) ורדפנו אחרי למורים (שנקראים כאן מאקי). בין לבין בדקנו LAC Dziani( בכל הזדמנות את דוכני הרחוב. בכולם מוגש אותו תפריט: שיפודי עוף או בשר, שורש קסבה או בננות מטוגנות ותמיד יש בסביבה גם רוטב חריף בצבע כתום-זרחני. אין נפגעים לכוחותינו. אבל מה שנחרט לנו בזיכרון ובעדשת העין הן הדמויות הצבעוניות והמצודדות שממלאות את הרחובות. הגברים כצפוי ברובם אפרוריים, אבל הנשים, כמעט כולן הדורות. רובן בתלבושות מסורתיות וצנועות בצבעים עזים שרק אפריקה מעיזה, והחלק האחר בשיק אפרו-פריזאי. מושך עין ומסתורי במיוחד הוא איפור הפנים של חלקן, חמר לבן וזעפרן שמותז על הפנים ככתמי בוץ. אחרי שבוע של התאקלמות מבוקרת ליבשת השחורה, הגיע הזמן לקפוץ למדינה "אפריקאית" בלי פילטרים אירופאים. קדימה למדגסקר.
Made with FlippingBook flipbook maker