שוטי | מומי אביטל

ריפים בלב ים הם דבר סוריאליסטי, נווה בלב מדבר, וריף אשמור (תציצו בתצלומי הלוויין של גוגל) הוא מחזה נהדר. צורתו כמו ציור של לב וכמעט כולו רדוד מאוד ובוהק בטורקיז כנגד האוקיינוס המתכתי. ספינת המשמר עוגנת כאמור בכניסה, אבל מעגן היאכטות נמצא ליד האי המערבי והדרך אליו רצופה בעמודי אלמוגים. במעגן מצאנו שלוש ספינות דייג אינדונזיות חדשות אבל נטושות. מישהו כנראה נרדם בשמירה. האלמוגים בריף מולבנים ולא מרשימים אבל האי עצמו הוא שמורת טבע על סטרואידים. אלפי ציפורים רוחשות מעל בתזזיתיות. מקננות בכל פינה, מדי פעם קופצות ללגונה ליד לחטוף משהו לאכול. שבילים של צבי ים, רחבים כמו גלגלי טרקטור חורצים את שפת הים. אפילו מצאנו כמה צדפות נאוטילוס על החוף. בברושור שנתנו לנו השומרים בכניסה כתוב שיש בשמורה גם ארבעה-עשר מינים שונים של נחשי ים (שיא עולמי) אבל אפילו אחד לא פגשנו. הדבר היחיד שמעיק על הפסטורליה הם הגלים שבגאות, כלומר חצי מהיממה, מדלגים מעל הריף והופכים את המעגן השלו למכונת כביסה. החזקנו מעמד ארבעה ימים ויצאנו שוב לדרך.