שוטי | מומי אביטל

29/06/2017

אשמור ואי חג המולד כמנהגנו, את היום שלפני היציאה לדרך הקדשנו לקריאה בכוכבים, במפות סינופטיות ובהורוסקופ בניסיון לחשב כמה זמן תיקח ההפלגה הקרובה, כדי לקבוע את שעת היציאה לדרך. לא שמשנה לנו אם נגיע אחרי יומיים או ארבעה, אבל להגיע בלילה לריף באמצע האוקיינוס, שכמו כתר משובץ בספינות טרופות מסביבו, זה לא תענוג גדול. ומכיוון שידוע שרוחות קלות שולטות בים טימור חישבנו ארבע יממות לארבע מאות ושישים המיילים הימיים עד לריף אשמור ויצאנו לדרך לקראת ערב. עם סירה שקועה במים יותר מהרגיל (סימן למטענה שיכול להאכיל מדינה קטנה במלחמה), וברוח קלה, דשדשנו דרכנו החוצה מדארווין. חצי יממה אחר כך, הרוח והקצב כבר מבהירים לנו שאנחנו עומדים להקדים בלילה שלם, להגיע שעה אחרי השקיעה, ולבלות את הלילה בנדנודים בפתח הריף בצפייה לאור-היום. מתחנו מפרשים, ניערנו צמצומים והתחלנו לחתור במרץ. ככה חצינו את קו הסיום, כלומר את פתח הכניסה לריף בדיוק שני צעדים לפני השמש השוקעת ועגנו ליד ספינת מג"ב אוסטרלית שנראתה שייכת לנוף הפסטורלי כמו פרונקל במצח. הדעה הרווחת דורשת שהספינה מגינה על שמורת הטבע מפני דייג יתר של דייגים אינדונזים. אחרים טוענים שהריף משמש מקפצה למהגרים לא חוקיים בדרכם לאוסטרליה. אבל אני בטוח שזאת פשוט עמדת עונשין לחיילים שהגיעו לא מגולחים לבסיס בסידני (ולחשוב שפעם בט"ש בגבול מצרים נראה לי סוף העולם). בכלל, האוסטרלים חזקים בריבונות. במשך ההפלגה לפחות פעם ביום חלף מעלינו בטיסה נמוכה מטוס סיור של משמר הגבול האוסטרלי ודאג לוודא מי אנחנו, שלושה דורות לאחור, ולאן פנינו מועדות. הרבה שייטים מתלוננים על הניג'וס הזה, אבל אנחנו די בעד. כך במקרה חירום בלב ים, תמיד נוכל להשיג בשביל הבלוג תצלום אווירי ברזולוציה גבוהה של הדרמה, ומי יודע, אולי אפילו נצליח לדחוף אותו לעמוד השער במקומון של מועצה-אזורית הרי-יהודה.