שוטי | מומי אביטל

30/03/2017

Queensland סוף סוף בארצה של המלכה- התאריך בפינה של הפוסט האחרון נוזף בי בתוכחה על שכבר יותר מחודשיים לא סיפרנו את קורותינו, ומכיוון שרוחה של סופת הציקלון "דבי" (עליה השלום) עדיין רודפת אחרינו וממסמרת אותנו למקומנו, זהו זמן טוב לשבור את השתיקה. אז היינו בסידני, ומאז הפלגנו כאלף קילומטרים במעלה החוף האוסטרלי. ואת הים הטזמני Queensland ל New South Wales החלפנו מדינות מ ) אולם לנו זה מרגיש כאילו אנחנו עדיין דורכים Coral sea( בים האלמוגים במקום, מחכים "שתתחיל כבר העונה". סידני הייתה נהדרת אבל חיידק הנדודים התחיל לנקר ובוקר אחד התעוררנו עם האנגואבר מהציביליזציה, פרשנו מפרשים והתחלנו לשוט. נו טוב, רק לשעתיים ורק עד המפרץ הקרוב. בדמיוננו הרב ובתכנונינו הדלים, ציפינו לחודשים של שיט מרגיע לאורך החוף. למציאות כרגיל היו בשבילנו תכניות יותר מפורטות ופחות מפנקות. בשלב ראשון גילינו (בהפתעה), שלמרות שאוסטרליה נראית קטנה על ק"מ. זה מה 5000 המפה, אורך קו החוף שאנחנו צריכים לנדוד לאורכו הוא כ שקורה כשלא מקשיבים בשעורי גיאוגרפיה. הק"מ הראשונים כמעט אין מפרצים. נקודות העצירה היחידות הן 800 לאורך במעלה נהרות שהכניסה אליהם מסמרת שיער במקרה הטוב וטורפת סירות ) ומפגש זרם הנהר Coastal bar( במקרה הרע. בשפך הנהרות נוצר שרטון בזרמי הגאות והשפל, ביחד עם הסוול יכול ליצר גלי חוף נשברים. צריך לתזמן את ההגעה לים נוח, שעת גאות נכונה, ולעבור בנתיב בו השרטון לא רדוד מדי. העסק יותר פשוט ממה שזה נשמע, אבל העיתונות המקומית ויוטיוב מלאים בסיפורי אסונות. האז כדאי שנתחיל להזיז ת'ירכתיים.