שוטי | מומי אביטל
22/01/2017
סידני. וגם מתי חוזרים? משהגענו לאוסטרליה, התכוונו להוציא את הבלוג להפסקת פרסומות קלה. אחרי הכל קנגורו נשאר קנגורו – פעמים מקפץ בשדות, פעמים על חוף הים ורוב הזמן קופא מקור על מדף הבשרים בסופרמרקט השכונתי. אבל אז הגענו לסידני ונטרפו התוכניות – אז הנה מבזק קצר לפני שאנ מ חנו מחשיכים את המסך: סידני היא המקום הכי מדליק בעולם להעביר בו את חילופי השנה האזרחית. קצת לפני כן מתחיל הקיץ וחוץ מסנטה קלאוס שמזיע בתוך מעיל לא אופנתי, כולם מסתובבים עם חיוך ומדלגים בין אין ספור אירועים ופסטיבלים כאילו שאין צרות בעולם. כל תושב שני מחזיק סירה, ובצילומי הלווין נראים כל עשרות המפרצים בסידני מנוקדים בסירות כמו חול שנדבק לבגד-ים. כדי לא לפספס את החגיגה הזמנו מקום במרינה חצי שנה מראש, במחיר שממש לא שווה לכל נפש. בפועל גילינו שיש כאן לא מעט מקומות שאפשר לעגון בחינם גם בשיא העונה. ההורים של לילך, שאחרי כמה וכמה ביקורים כבר יודעים לאן כדאי להגיע, נחתו אצלנו ממש כשהחגיגה התחילה. יום אחרי הכריסטמס יצאנו איתם ועם עוד כמה מאות אלפי סידנאים מ � ) לצפות בזינוק של מרוץ סידני-הוברט. המרוץ הוא אחד ה Sydneysider( פורסמים בעולם השייט, וידוע לשמצה בגלל מזג האוויר הנוראי שנוחת על המשתתפים כמעט בכל שנה. אבל בסידני השמש זורחת וכל קו החוף עד ליציאה לאוקיינוס מטולא באנשים על שמיכות פיקניק. השכמנו קום והתמקמנו במקום שבו היאכטות פונות מהנמל ויוצאות לים הפתוח. שעתיים לפני הזינוק הסירות המקצועניות כבר מתחילות לחוג במפרץ כדי להרגיש את הרוח, ורק מעשי ניסים מונעים מהן להתנגש במאות הסירות של הצופים שמזגזגות בין הרגליים.
Made with FlippingBook flipbook maker