שוטי | מומי אביטל

30/11/2016

ציוץ אוסטרלי ראשון. הגענו. תחת לחץ אני מוכן להודות שכשהחלטנו להפליג מיוון לאוסטרליה גם לנו זה נראה קצת יומרני. אבל עטינו את הפרצוף של "אל דאגה, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים" (פרצוף מאוד שימושי, לומדים לעשות אותו בצבא) ויצאנו לדרך. ההפלגה האחרונה הטרידה את כל יושבי המעגן בנומיאה שבניו קלדוניה. בעיקר בגלל שהיא אחרונה ולא ברור כמה מזל נשאר במיכל, אבל גם בגלל שיש יותר מדי אפשרויות. אם עד עכשיו היינו צריכים לקלוע לאי בגודל אפון בלב-ים, הפעם לא משנה לאן תכוון את החרטום בסוף תתקע ביבשת הגדולה. האפשרות הקלה הייתה לשוט מזרחה בתוך הרצועה הטרופית ולהגיע לצפון אוסטרליה. רק שכל האקשן קורה בסידני שבדרום, ואנחנו בכלל מנסים לברוח מהציקלונים הטרופיים. מצד שני, הדרך הישירה לסידני ארוכה ונכנסת לאזור אקלימי תוסס עם נטיות אלימות לפרקים. עברנו באמצע. בגלל שחלון התחזית המהימנה קצר יותר מהשייט עצמו, החלטנו להשתמש ) מעין גורו מטאורולוגי, Weather router( הפעם בשרותיו של נתב מזג אוויר שמייעץ לשייטים ומתווה לכל אחד מסלול שמתחשב ברוחות המשתנות ובמהירות של הסירה. רוב השייטים הלא אירופאים כמעט ולא זזים מטר בלי כזה נתב. המייעץ יעץ ויצאנו יחד ארבע סירות. בסופו של משט כל סירה מהארבע בחרה נתיב משלה וכולם שונים מזה של הגורו ועדיין הגענו בשלום וכמעט באותו הזמן לאחר שבוע. חכמים בדיעבד שכמונו. שישה ימים שטנו באוקיינוס השקט, רוכבים על רוח שהשיבה רמה ברומטרית שטיילה מדרום לנו, וביום השביעי שינה האוקיינוס את שמו ל"ים טאזמן" ועם השם החדש שככה הרוח והתחלפה בזרם המזרח-אוסטרלי (ההוא מהסרט של נמו) שזורם דרומה לאורך החוף כמו נהר והביא אותנו עם אור אחרון ) אוסטרליה. קופס-הרבור היא עיירת נופש Coffs Harbour( לקופס הרבור מנומנמת ששמה וגאוותה מגיעים מהנמל המלאכותי הענק שמשמש כמה דייגים והרבה מאוד שחיינים.