שוטי | מומי אביטל

02/11/2016

טאנה, ונואטו – תחנה בזמן כמו צלצול סוף יום בבית-ספר, רק מגיע בפיג'י אמצע אוקטובר וכולם בבת אחת מפסיקים להתבטל על החוף, מרימים עוגן ובורחים מהאזור הטרופי. כמה אמיצים חופרים שוחות במספנה שבמרינה ומשקיעים את הסירות בתוכן לכמה חודשים בתקווה שהציקלונים יתבלבלו וידלגו מעליהן, קומץ משוגעים תולים שום על התורן וממשיכים לשוט כאילו אין מחר. אנחנו שייכים לעדר הראשון, וכמה ימים מראש, נקודות הציון לניו-קלדוניה בדרך לאוסטרליה כבר מוזנות במחשב הניווט. רגע לפני היציאה חברים מהסירה ליד מספרים לנו על עוד מקום אחד ש"אסור" לפספס. אנחנו מזינים נקודות ציון חדשות ושטים למפרץ יחיד באי יחיד מתוך מדינת האיים של ונואטו, ואחד המקומות הכי מרתקים בטיול שלנו. ) וקשה לפספס אותו. כבר ממרחק של חמישים Tanna( האי נקרא טאנה קילומטרים רואים את ענני האפר והעשן שמיתמרים מהר הגעש שלחופו המזרחי. המפרץ נקרא פורט רזולושיין והוא נמצא ממש מתחת להר הזועף. מסדקים בסלעים ליד המים מיתמרים אדי קיטור רותחים ורק הרוח נדיבה מספיק להעיף את האפר הוולקני הרחק מאתנו. המפרץ הוא לא נקודת כניסה רשמית למדינה וצריך לקבל אישור מראש כדי לארגן שנציגי הרשויות יגיעו מהצד השני של האי ויחתימו לנו את הדרכונים. עד אז אנחנו על הסירה, מוקפים בסירות קנו מגולפות מעץ וברשתות דייג. אישה זקנה בכפר השכן נפטרה מספר ימים לפני שהגענו, נשות הכפר מקוננות בסוכת-האבלים, כל מלאכה בכפר (כמו עיבוד גני הירק) אסורה בזמן שבוע האבל, והגברים מצאו מפלט בדיג. אחרי תום השבעה כבר לא ראינו כמעט אף אחד עוסק בדייג.