חדשות טוטו | פברואר 2026

המורכב לא היה מובן מאליו וראוי לכל שבח". כשפניו קדימה, היו"ר נשמע אופטימי מתמיד. "ההימור הוא שגם השנה נשבור שיאים חדשים 2026 שלי לשנת של מכירות והכנסות. אני מאחל לנוכחים שנה אזרחית של עשייה פורייה, הצלחה ושבירת שיאים אישיים ועסקיים". מונדיאל של הזדמנויות מנכ"ל הטוטו, מאיר ברדוגו, שדיבר אחריו, פתח במילים חמות לבעלי התחנות: "כיף לראות את כולכם. אתם ניצבים בראש סדר העדיפויות שלנו". ברדוגו הציג תמונה כלכלית עוצמתית, שכמעט נראית

דמיונית על רקע אירועי השנה החולפת: "שמרנו על רציפות תפקודית בצל טילים שנחתו במרכזי הערים. בעוד שמפעלים אחרים עצרו - אנחנו המשכנו לפעול עלו 2025 ולצמוח. המכירות, ההכנסות והרווחים של , שבה התקיים טורניר 2024 , על אלה השנה הקודמת 900 גדול. הטוטו העביר לקופת המדינה סכום עתק של מיליארד שקלים 1.9 מיליון שקלים וסכום דמיוני של לתשלום זכיות בתחנות". ברדוגו ציין, כי למרות החשש מעליית הדיגיטל על חשבון הערוץ הקמעונאי, המכירות בתחנות הפיזיות מיליון שקלים מעל 320 - רשמו צמיחה מרשימה עם חבריו לשבי, הם מצאו דרכים משונות לשמור על שפיות. "תפסנו זבובים וכתבנו בעזרתם על הקיר 'עד מתי?'. אחר כך שינינו את זה ל'עוד מעט'. זה מה שעזר לי להאמין". מה שהחזיק אותו בחיים ברגעים שבהם רצה לוותר, היה אלמוג, בנו הקטן שחיכה בבית. "בכל פעם שחשבתי להרים ידיים, טפחתי לעצמי על היד ואמרתי: תזכור את הילד שלך. הוא היה הסיבה ששרדתי כל יום". השיא המרגש של ההרצאה היה התיאור של רגע השחרור. אור סיפר על החששות הכבדים לגורלה של עינב, ועל הרגע שבו קצינה ישראלית אישרה לו את הבשורה המרה. "שאלתי מה עם עינב, והיא אמרה לי שהיא נרצחה. שם כל ההגנות שלי התפרקו". אבל בתוך השכול, הגיע האור - אלמוג הקטן, שכבר גדל והצמיח תלתלים, צועק: "אבא אור". המפגש הפיזי ביניהם, כשהילד שואל "למה לקח לך כל כך הרבה זמן?" והחיבוק המחזק שאלמוג מעניק לאביו עד היום, לא הותירו עין אחת יבשה באולם בבלומפילד. אור, חובב ספורט מושבע, סיים את דבריו במסר של פרופורציות ומשמעות. "היום אני אבא במשרה מלאה, וזו מהות החיים שלי. הקטן הזה ממלא אותי ברמות שאי אפשר לתאר". נוכחותו של אור בכנס המצטיינים העניקה לכל הנוכחים זווית חדשה על המושג "מצוינות" ועל הכוח להמשיך הלאה גם כשהכל נראה אבוד. עבור בעלי התחנות, שהתמודדו בעצמם עם קשיי המלחמה, סיפורו של אור היה תזכורת לכך שבסופו של דבר - האנשים והמשפחה הם הניצחון האמיתי.

שיעור בחוסן עם שורד השבי אור לוי

באולם שבו דיברו לאורך כל היום על יעדים, מכירות וניצחונות, השתררה לפתע דממה

מוחלטת. על הבמה עמד אור לוי, שורד שבי שחזר לאחר ימים בגיהינום של עזה. 491 בקול שקט אך בעוצמה שחדרה לכל לב, גולל אור את סיפורו - סיפור שהחל בבוקר השבעה באוקטובר

במסיבת הנובה והפך למסע הישרדות בלתי יאומן. אור תיאר כיצד רגעי השמחה

עם אשתו עינב ז"ל הפכו בבת אחת לסיוט. "האזעקות נשמעו בהתחלה כמו זיקוקים עם השמש העולה", שחזר. הוא תיאר את הבחירה הגורלית לפנות ימינה , את הדקות מורטות העצבים במיגונית 232 בכביש המוות תחת אש הרימונים, ואת הגבורה של ענר שפירא ז"ל שהצילה רבים. התמונה האחרונה שראה לפני שנחטף כשהוא פצוע בכל חלקי גופו, הייתה של מחבל יורה לתוך המיגונית - המקום בו נרצחה עינב. "נגררתי לטנדר כמו שק תפוחי אדמה", סיפר על תחילת המסע לעזה, שם עבר ניתוחים ללא הרדמה ושהייה ממושכת במנהרות חשוכות בתנאי רעב קיצוניים. אור שיתף בתנאים הבלתי נתפסים: שרשראות על הרגליים, פיתה וחצי ליום לארבעה אנשים, ואיבוד קילוגרמים ממשקלו. בתוך החושך, יחד 25- של כ

18