טוטוניוז | מגזין חדשות הטוטו
פרטיות בעידן הדיגיטלי - עו"ד אסף גביש האח הגדול עוקב אחרינו
מ י מאיתנו לא חווה את התחושה המוזרה הזו: דיברתם עם חבר על מוצר מסוים, או חיפשתם אותו בגוגל – ולפתע מודעות על אותו המוצר מתחילות להציף את הפיד שלכם. מהצד האחד, זה נוח, הרי התעניינתי במוצר הזה. מהצד האחר, האם נתתי למישהו את הזכות לעקוב אחרי הרגלי הצריכה שלי ולהציף אותי בפרסומות? הבעיה מחריפה כאשר אנו נדרשים לספק מידע אישי במקומות לא צפויים: הזמנת שולחן במסעדה במסגרתה נדרשים לספק מספר תעודת זהות, פרטי אשראי או כתובת מגורים, כתובת מייל או מספר טלפון נייד. לכאורה, מדובר לחלק מהפריטים יש הצדקה וחלקם האחר יכול להיתפס על ידנו כפרטים שוליים, אך למעשה הם נאספים כדי לשווק, לפרסם, ולעיתים גם להימכר לגורמים אחרים. השאלה היא – האם באמת רצינו להיכנס ל"נישואים קתוליים" עם אותה מסעדה, רק כדי לאכול פסטה? אז מהי פרטיות? פרטיות כהגדרה, היא הזכות שלי להישכח... כלומר, פרטיות היא כל מה שאני לא רוצה לחלוק עם כל
העולם ותהא הסיבה אשר תהיה. פרטיות היא לא רק הסיסמאות לבנק, לפייסבוק, לקופת חולים. פרטיות היא לשמור לעצמי את הברירה באם לשתף את המידע אם כולם, או שלא. נחזור לסיפור עם השולחן במסעדה. אני נדרש למלא בטופס ההזמנה (או בשיחה בטלפון, זה היינו אך): שם מלא, טלפון, כתובת מייל. עד עכשיו זה בסדר. אבל מדוע נדרשת תעודת זהות? או כתובת? פרטי אשראי? ?COOKIES למה לאשר " קבלת מבצעים?" או ויותר מזה, האם יש לי ברירה שלא למסור את המידע הזה? האם מותר להכריח אותי למסור את המידע רק בשביל לאכול ארוחת ערב? יתירה מכך, לעיתים זה לא מסרת – לא אכלת... דהיינו, מכריחים אותי למסור את המידע, כתנאי לקבלת השירות עצמו ואין אפשרות ביניים. אז זהו – שזה אסור! 1981- לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 13 תיקון 1981- תכירו בבקשה את חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א 14- לחוק, אשר נכנס לתוקף ב 13 ובמיוחד את תיקון
16
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online