אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אבישי מזרחי מאת: אחרי מות קדושים

בדגל ישראל, נטמן ברגבי האדמה שכה אהב, שנלחם למענה, למעננו, שזעק אז והיום - לעולם לא עוד.

מה עושים עם הצער הזה אלוקים? תגיד לי מה עושים עם כל הכאב? ביום שני ח’ בחשוון נפל בלבנון סרן שגיא רובינשטיין. שגיא היה תלמיד שלי, הייתי המחנך

דמות ומופת, השראה לנתינה אינסופית, עד האופק עד תכלית הטוב עלי אדמות. אוהב אותך כל כך, מצדיע לך, מתקשה כל כך להיפרד. בתום הלוויה ראיין אותי כתב חדשות שהגיע לתעד, סיפרתי לו בדמעות על שגיא ועל המתח האצור במחנכים רבים בתקופה הזו, כל כך הרבה בוגרים ותלמידים נמצאים במרחבי לחימה, כל “הותר לפרסום” מחסיר נשימה ופעימה. חינכנו אותם ואת עצמנו לנתינה והקרבה, למסירות אין קץ, לצאת מעצמם אל האחר. הגבורה שלהם היא קריאה לכולנו, שנהיה ראויים להקרבה הזו, שנהיה טובים ומשמעותיים, שנהפוך את העולם הזה לגן עדן. מן השמיים תנוחמו - מאנשים שהופכים ארץ לשמיים ננוחם. כארז בלבנון ישגא מי שמכיר את ארז קהלני יודע שמדובר בבחור שלא נח לרגע, לא שוקט על שמריו, לא מסוגל לעמוד מנגד. ארז הוא מנהל בית הספר רבי עקיבא, איש מופלא, אישיות המאירה מצד עצמה. למרות גילו ורוב בניו (ובנותיו) הוא בחר להתנדב למילואים ועוד לגדוד אלכסנדרוני המתמרן. בערב יום כיפור בעומק לבנון הוא נפצע בקרב באורח בינוני ומאז הוא מאושפז ברמב”ם. יש לא מעט אנשים ביננו שהמלחמה אצלם בדרך לשגרה רק התחילה, מסע החלמה ארוך לפניו ובתפילה גדולה שעוד יצליח לעמוד איתן על רגליו . לאחרונה זכיתי סוף סוף לבקר מקרוב אחרי סבב מילואים ארוך. כמה השראה, כמה אהבה, כמה תקווה ואור. ובין משככי כאבים לניתוח נוסף הוא בחר להודות לא-ל בניגון. צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגא, דור של גיבורים.

שלו בכיתות י’-יא’-יב’. איזה אור היה שגיא, לב רחב, נשמה גבוהה, תמיד נכון, תמיד מושיט יד, ראש וראשון לכל סעד ועזרה, מהתלמידים שאפשר לסמוך עליהם שייקחו את האירוע עד הסוף, שייקחו אחריות, שיובילו. בנועם, באהבה. ילד שנותן כבוד, שיודע להעניק, שמעריך ומפרגן. הגוף שלי רעד יומיים מאז הבשורה הקשה, הלב מסרב להאמין, תמונות אין קץ מהשנים המיוחדות הללו חולפות ברגע למול עיניי ואני נזכר בהן בגעגוע. אלו אנשים גדולים חיים ביננו, כמה מסירות והקרבה. הלב שותת ומתבקע, איזו אבדה. שגיא אהוב, למרגלות הר האפר במיידנק בחרת להביא עפר מארץ ישראל, עטוף בדגל ישראל בחרת לספר למי שעלו בכבשן השמיימה שהחלום היהודי בן שנות אלפיים התגשם. אם לא באתם אל אדמת ישראל לפחות נביא את אדמתה אליכם. כמה אור בקע שם מתוך הערפל הסמיך, תקוות הנצח היהודי. נופל וקם, אף פעם לא מפסיק ללכת. ולמחרת נפילתו, הלוחם, הגיבור, התעטף שוב

20.12.2024 | י”ט בכסלו תשפ”ה

21

המקומון הקהילתי בעיר