הבמה המרכזית של הנדל"ן 28.11.25

28.11.25

נדל"ן מדיה

הפינוי-בינוי מתקדמות באיטיות, והצפיפות בערים הגדולות נמשכת. לכך מצטרפת תופעה נוספת: ישראלים שעזבו בשנים האחרונות. לפי נתוני הלמ"ס, בשנתיים האחרונות אלף ישראלים. אולם, נוכח 82.7 עזבו המצב המחריף בעולם, רבים מהם שוקלים לחזור. המפגש בין יהודים מהתפוצות שחוששים לביטחונם לבין ישראלים שחוששים מהקריסה של "חלום החו"ל" יוצר גל פוטנציאלי כפול – ואין מדיניות שתומכת בו. בכל הנוגע למס הרכישה, המדינה אף מקשה: יהודי שאינו תושב ישראל מס רכישה, כאילו 8-10% משלם כיום היה משקיע זר. דווקא בתקופה שבה ישראל צריכה לעודד יהודים לבסס כאן נכסים, החסם הזה פועל בכיוון ההפוך. הוויתור על הכנסה למדינה אינו פשוט, אך ההשלכות ארוכות הטווח עשויות להיות דרמטיות הרבה יותר. ולמרות הכול, יש במה להיאחז. באתר הממשלתי נכתב באופן חד וברור, עוד הרבה לפני השבעה באוקטובר: "קליטת העלייה היא אחד היעדים המרכזיים של מדינת ישראל מיום הקמתה והיא ניצבת בראש סולם העדיפויות של הממשלה". אלא שבשטח התמונה מורכבת בהרבה. ללא תוכנית חירום אמיתית, דיור נגיש, תמריצי מס ותשתיות מתאימות – ישראל עלולה להתמודד עם גל ביקושים שאין לה יכולת אמיתית לקלוט. ולכן עולה השאלה המתבקשת: האם קליטת העלייה באמת עומדת בראש סדר העדיפויות, או שמדובר בסיסמה יפה שאיבדה קשר למציאות? "קליטת עלייה היא יעד מרכזי" - האמנם?

יורק, וביתר הזמן הוא חי בישראל "מתוך ציונות". אבל פתרונות אישיים לא יכולים להחליף מדיניות. סיפורו של רופא בכיר מניו יורק שמצא פתרון חלקי: שבוע בחודש הוא עובד בדובאי, בעבודה שמכניסה לו שכר זהה למשכורת של חודש בניו יורק, וביתר הזמן הוא חי בישראל "מתוך ציונות". אבל פתרונות אישיים לא יכולים להחליף מדיניות. גם דפוסי הביקוש משתנים: לא עוד רק ערי החוף וירושלים. היום עולים מחפשים קהילות קיימות, שכונות משפחתיות וערים שבהן המחיר למ"ר הגיוני יותר. יהודים מצרפת – שבעבר ללא תוכנית חירום אמיתית, דיור נגיש, תמריצי מס ותשתיות מתאימות – ישראל התרכזו כמעט בלעדית בנתניה ובאשדוד – רוכשים כיום דירות בכל רחבי הארץ. על פי נתונים אחרונים, העולים החדשים מגיעים בעיקר מאוקראינה, ארה"ב, רוסיה, בריטניה וצרפת, ותמהיל הרוכשים נעשה מגוון יותר מאי פעם. וכאן מתגלה אחת הבעיות החריפות: התוכנית הלאומית לדיור להשכרה לטווח ארוך, שהייתה יכולה להיות פתרון טבעי לעולים חדשים, כמעט התפוגגה בשל מחסור במלאי ועצירת רוב המכרזים. מנגד, רעיונות על יישוב עולים בעוטף או בקריית שמונה אינם ריאליים: ערי הפריפריה מתמודדות עם מחסור בתעסוקה, תשתיות ולפעמים גם ביטחון אישי. במקביל, תוכניות עלולה להתמודד עם גל ביקושים שאין לה יכולת אמיתית לקלוט

המשמעויות הנדל"ניות עצומות: האם נחזור למודל הקראווילות של שנות התשעים – או שנציע פתרונות דיור בני קיימא, נגישים ובעלי איכות חיים? גל ביקושים חדש פוגש מדינה ללא מדיניות על רקע העלייה באנטישמיות ברחבי העולם, יותר ויותר יהודים מהתפוצות רוכשים דירות בישראל כבסיס מגורים עתידי – צעד שמעניק להם תחושת ביטחון ו"נקודת מוצא" למקרה שיידרשו לעזוב את ביתם בחו"ל בלוח זמנים קצר. בירושלים, שמושכת עולים ומבקרים בזכות החיבור ההיסטורי והקהילתי שלה, המגמה בולטת במיוחד. כך למשל בפרויקט "קרסו ניה" של חברת קרסו בשכונת תלפיות, שבו נמכר כשליש מהמלאי בתוך פחות משנה. חלק ניכר מהרוכשים הם יהודים מצפון אמריקה, שבחרו בדירה מתוך מחשבה ברורה על מגורים עתידיים בישראל. אליהם הצטרפו גם רוכשים מהקהילה האנגלוסכסית בארץ, שזיהו את היתרון של מיקום מרכזי, את הקרבה לשכונות בקעה וארנונה, ואת החיבור הטבעי לקהילות הפעילות בסביבה – מרכיב שהיה משמעותי בהחלטה לא פחות מההיבט הנדל"ני עצמו. על רקע התחושה הגוברת של חוסר ביטחון בקהילות יהודיות בעולם, מגמה זו צפויה רק להתעצם. עם זאת, אין בישראל נכון להיום תוכנית ממשית לקליטה של גל עלייה גדול. מרבית הפונים הם ממשפחות חזקות שמצפות לסטנדרט מגורים הולם. סיפורו של רופא בכיר מניו יורק שמצא פתרון חלקי: שבוע בחודש הוא עובד בדובאי, בעבודה שמכניסה לו שכר זהה למשכורת של חודש בניו

/ 6 /