הבמה המרכזית של הנדל"ן 3.10.25

נדל"ן מדיה

3.10.25

ועם חשבון הנפש הזה, שוק הנדל"ן פותח את רשימת הסליחות שלו – אחת אחת: לאלה שנשארו מאחור, לאלה שעוד יגיעו, ולאלה שכבר ויתרו והלכו, כי לא מצאו סיבה מספיק טובה להישאר. סליחה מהצעירים הצעירים הם אלה שמחזיקים על כתפיהם את חלום המדינה – מתגייסים, עובדים, לומדים ומנסים לבנות כאן עתיד. אבל כשהם מגיעים לשוק הדיור, החלום מתנפץ. ההבטחות "על הנייר" גדולות – מענקים, תוכניות סבסוד ממשלתיות, הלוואות ללא ריבית ומשכנתאות בתנאים מועדפים – אבל במציאות, הדירה הראשונה נשארת מחוץ להישג ידם. מחירי הקרקע, זמני הבנייה והיעדר תכנון ארוך טווח הופכים את חלום הדירה לתרחיש רחוק. סליחה מהם על כך שהם נדרשים לחיות שנים ארוכות בשכירות יקרה וחסרת יציבות; סליחה על כך שהמדינה לא מצליחה לתת להם אופק אמיתי שבו מאמץ, התמדה ועבודה קשה משתלמים בסופו של דבר בקורת גג משלהם. בהזדמנות זו, נבקש סליחה גם מהצעירים של העתיד: היום הם משחקים בגני שעשועים, אבל בעוד שלושים שנה הם ינסו למצוא דירה וייתקלו בקיר. התחזיות הדמוגרפיות מצביעות על גידול אדיר באוכלוסייה, אך המדינה לא נערכה לכך. במקום לתכנן "קומה שנייה" למדינה בהבנה שבעוד עשורים הקרקעות ייגמרו, המדינה ממשיכה לחשוב מהיום למחר. נציב הדורות הבאים, שנועד להיות המצפן לעתיד, פוטר לפני שנים – ומאז אין מי שמביט קדימה.

סליחה מאלו שעזבו סליחה גם מהישראלים שבחרו לארוז מזוודה ולעזוב. עזיבה לחו"ל נתפסת לעיתים כבריחה אישית – אבל בפועל היא עדות לכישלון לאומי. במקום לספק להם אופק, יציבות ותמריץ להישאר, המדינה השאירה רבים מהם עם תחושת חנק כלכלי וחוסר אמון במערכת. הנתונים מגלים את התמונה במלוא חריפותה: ההגדרה החדשה ל"ישראלי ימים בחו״ל 275 יוצא" – שהייה של ברצף – הקפיצה 90 בשנה, מתוכם את המספרים והפכה את המגמה לברורה. השנה נגרעו מהאוכלוסייה אלף, 79 אלף ישראלים. יצאו 28 כ- אלף. גם מספר העולים 21 חזרו רק החדשים, שכבר שנים תנודתי, קטן השנה – בעיקר על רקע המלחמה. אז סליחה מהיוצאים, כי ישראל לא נתנה להם סיבה מספיק טובה להישאר. סליחה מהמשפחות שנקרעו בין יבשות, מהקהילות שהתרוקנו מחברים ומהמשק שאיבד צעירים מוכשרים. מאזן ההגירה השלילי הוא לא רק מספר יבש; הוא תמרור אזהרה אדום בוהק שמספר לנו מה חושבים אזרחי ישראל על איכות החיים כאן, על יוקר המחיה, על המחירים, על הביטחון – ובעיקר על התקווה. סליחה גם מהקבלנים כן, גם להם מגיעה סליחה. קל לשכוח, אבל מאחורי כל בניין יש יזמים וקבלנים שנדרשים להחזיק ענף שלם על כתפיהם – והם עושים זאת ללא ודאות וללא תשתית מדינית יציבה. הם צריכים עובדים ולא מקבלים; הם צריכים רציפות תכנונית ומוצאים את עצמם מול ועדות שמושכות זמן; הם

freepik : צילומים

צריכים רגולציה ברורה ומקבלים חוקים שמתחלפים בכל קדנציה. המספרים מדברים בעד עצמם: כיום אלף יחידות דיור בבנייה 184 יש כ פעילה, אך בלי מדיניות עקבית קשה לדעת מתי וכיצד הן יגיעו לשוק. כל עיכוב מתגלגל בסוף לכיס של הרוכש. גם מחסור בפועלים מוסיף שמן למדורה – החל מהתלות בפועלים זרים ועד למצוקת כוח אדם מיומן באתרי הבנייה. אז סליחה מהקבלנים, כי במקום לאפשר להם לבנות ולהאיץ את ההיצע, המדינה מעמיסה עליהם אי ודאות ורגולציה כבדה. בסוף, האחריות נופלת עליהם, אבל התוצאה פוגעת בכולנו – מהמשפחות הצעירות ועד לכלכלה הישראלית כולה. סליחה לשוכרים מהישראלים מחזיקים 70% נכון, מיליון בעלי דירות, וזה 2.1- דירה, כ 30% נתון יפה ביחס לעולם. אבל כ חיים בשכירות, ובישראל אין שום פתרון אמיתי לשכירות ארוכת טווח יציבה אלף דירות נמצאות כיום 851 ונגישה. בשוק השכירות, כמעט שליש מההיצע, ובכל זאת – המחירים גבוהים, החוזים קצרים וההיצע רחוק מלהתאים לצורכי הציבור.

/ 3 /