יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

היו מתאספים באמצע רחבת הפחונים ופוצחים בשירה ובשאגות של שמחה, ואז היו רוקדים ריקודים מטורפים במעגלי הורה מטף ועד זקן - כאילו אין להם דאגות או חיים קשים מנשוא. דומה שמגוון העדות במעברה הרכיב משפחה אחת גדולה, שהתאפיינה בשותפות ביניהן, באחדותן ובתמימות הרבה. בתור גרפולוג מומחה, המבין היטב את נפש האדם ואת כל המורכבות של אישיותו, שם אשר לב לדבר מעניין. תקופה זו של המעברה, שבה חֹוזֶה האדם את כל המצוקות האפשריות קשיים מרובים מנשוא וסבל בל יתואר כגון קשיי פרנסה וקשיי תקשורת בשפה – ועובר חיים של טלטלות ומשברים, ששמיעת חוויותיה בלבד מספיקה כדי להכניס את המאזינים לחרדות ולפחדים. אבל תגובתם לכול נעשתה מתוך אופטימיות וקלילות, ולפיכך לא נשארו להם צלקות או טראומות, והם אף לא הרגישו מקופחים. אין באשר מטענים היכולים לגרום לו טראומה או לפגוע בנפשו וברגשותיו, אם בכלל. אנשי המעברה פשוט הבינו היטב שזהו תהליך הקמת המדינה בארץ־ישראל. אף־על־פי שחיי המעברה לא היו גן עדן ולמרות הקושי ומלאי המצוקות שלהם, הם חיו בתחושה שיהיה טוב ולא נגרם להם נזק נפשי או רגשי. כל שנותר לאשר מתקופת המעברה הם רגשי געגועים לאחדות והאחווה ששררו בחייהם אז. אמנם לא היה להם רכוש ולא שררה, אך הם חיו ביניהם בשלום, באהבה ובאושר – בלי חובות, בלי הלוואות ובלי מינוסים. אין ספק שהתקופה המאתגרת הזאת בהחלט העשירה אותם ועיצבה את אישיותם.

גלות

מאת: בלפור חקק סָבִי הָיּו לו בִּגְדֵי כְּהֻּנָה שְקּופִים וְרָקְמָה לו א ִּמו ּבְדַש הַּכ ֻּתונֶת ה ַּתְכֻלָה פַסֵי זָהָב יָפִים וְחָקְקָה לו אֶת שְמו בְּעונֶג ּבְאותִיות שֶל כֶּסֶף, אור מְזֻקָק. סַבָּא שֶלִּי. מורָד בֶּן רְפָאֵל חַקָק. וְעָלָה סָבִי כְּאַבְרָהָם מֵאּור מֵאֹותָה אֶרֶץ עַל ּפִי אותו דִּבּור. עָלה עָלָה אֶל אֹותָה אַדְמַת מֹולֶדֶת וְלא הָיְתָה לֹו עֹוד הַּכ ֻּתֹונֶת הַנֶחְמֶדֶת. ואָבְדָה לֹו ׂשְרָרָת ֹו וְאָבַל נגַה ּפָנָיו וְנִשְחַת הַכֶּסֶף וְנִשְחַט הַזָּהָב. ּובַשְוָקִים רָכַל סָבִי מָכַר אֶת אֹוצְרֹותָיו ּבְגָדִים ּבָלִים, מַרְּכולֶת אַכְזָב לְשֹונֹו ּכְבֵדָה, נָבִיא נֶעֱזָב. סַּבָא שֶּלִי מֶלְֶך עָצּוב. נֹולַד ּבְבִגְדֵי מֶשִי וְרִקְמָה, ּבִגְדֵי חֲמּודֹות. וְכַאֲשֶר גָלָה אֶל אֶרֶץ נִשְחֲתּו ּבְגָדָיו, נִשְחָת הֹודֹו. רַק ּבְמ ֹות ֹו הִל ְּבִיש ּוה ּו ּתַכְרִי ְך ּכַעֲטֶרֶת טַלִּית שֶקִּּבֵל מֵאָבִיו טַלִּית יְרֻשָה חֲקּוקָה תכֵלֶת אותִּיות שֶל קְד ֻּשָה.

וְלְאֹורְֶך הַטַּלִּית דִמִּיתִי לִרְאֹות ּפַסֵּי זָהָב יָפִים. אֹור מְזֻקָּק. סַּבָא שֶּלִי. מּורָד ּבֶן רְפָאֵל ח ַּקָק.

]1987 [מתוך "ואז בקץ היוחסין",

45

2023 תמוז- אלול, יולי-ספטמבר :19 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו