יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

הגדולים ביותר שהתקיימו בשנות החמישים של המאה העשרים בעמק הדרעא לפני התפזרות הקהילות היו לערומייאת ובני סביח, תושבים יהודים כל 200 שמנו כ־ אחד, ואילו המלאחים הקטנים מנו נפשות. בשנות 100 ל־ 10 לרוב בין החמישים של המאה העשרים, שליחי חב״ד קיימו שיעורי עברית ולימודי יהדות בבתי הספר הדתיים של תאמנוגאלת, אמזרו, לערומייאת וזלאן, ואילו ארגון ׳אוצר ֿ ומחאמיד לג התורה׳ הקים בית ספר בתאגּונית. ארגון כי״ח (כל ישראל חברים) התקשה להגיע לקהילות המפוזרות הללו והקים בית ספר בתאגּונית שהתקיים מספר שנים בלבד אחרי

מימין "ספר המלכויות" של ר' דוד הלוי, משמאל "מעיינות החכמה" של תלמידו ר' מרדכי בוזגלו

הקהילות של הדרעא התפרסמו גם בשל תרומתן הייחודית לקבלה שהתפתחה בסוף המאה השלוש עשרה ובעיקר במאה הארבע עשרה. מסורת ידועה אף גורסת שהספר המכונן של המיסטיקה היהודית, ספר הזוהר, התגלה בדרעא בסוף המאה השלוש-עשרה. ישנן ראיות לכך שהמקובלים של אזור הדרעא עסקו בקבלה באותו הזמן שבו התפתחה המיסטיקה היהודית בפרובאנס וספרד במאות השלוש-עשרה והארבע עשרה; הן אף תרמו לפרשנותה. במאות החמש עשרה והשש עשרה, מקובלי הדרעא כתבו חיבורים קבליים, שהמפורסמים בהם הם ׳ספר המלכות׳ שכתב רבי דוד הלוי, שגורש מספרד כנער, חי בפאס ואחר כך התיישב בדרעא, ו׳מעינות החכמה׳, שחיבר תלמידו רבי מרדכי בוזגלו, המציג את תורת שילוב שם אלוק׳ים והאלפבית העברי. כן נכתבו חיבורים במיסטיקה מאגית ונבואית. דומה שהעיסוק במיסטיקה היהודית התפתח במקביל לאגודות אחווה (זאווייות, יחידה זאווייה) סוּפיות מוסלמיות שקמו באותה התקופה בדרעא. התפתחות זו הובילה להתבססותה במאה השבע עשרה של הזאווייה אל־נאסירייה המפורסמת בתאמגּרות. בהקדמה לעבודתו, הזכיר רבי דוד הלוי את דיוניו עם השריף של דרעא שנמשכו עשרה ימים. אף על פי כן, עם התרחבות הזאווייה, נאסר על היהודים לחיות בתאמגּרות, למרות העובדה שעיר זו הייתה ככל הנראה ערש הולדתה של יהדות עמק הדרעא. בשל האנרכיה הפוליטית ששררה במאה השמונה עשרה וההידרדרות הכלכלית שנבעה מכך, הקהילות היהודיות של האזור היו פחות חדשניות ויצרניות והפכו תלויות יותר ויותר בקהילות תאפילאלת שבדרום מזרח מרוקו, שגם הן נהגו לפי מסורות יהודיות עתיקות. המלאחים

.1956 שמרוקו קיבלה את עצמאותה ב־

התפזרות הקהילות וההגירה ההמונית לישראל בשנות החמישים המאוחרות ושנות השישים המוקדמות של המאה העשרים שמו קץ לנוכחות היהודית בת יותר מאלף שנה באזור זה. למרות שישנם עדיין מספר מוקדי עלייה לרגל שתושבי הדרעא לשעבר וצאצאיהם מבקרים בהם, לא נשתמר באזור זה אף לא בית קברות יהודי אחד במצב טוב. ___________________ ביבליוגרפיה . 73-36 ׳ ), עמ 1985( 24 רחל אליאור, מקובלי הדרעא, פעמים חיים זאב הירשברג, מארץ מבוא השמש, ירושלים: הוצאת הסוכנות .1957 היהודית, יוסף שיטרית, ״פולמוס דתי והמצאת היסטוריה יהודית: עיון בכרוניקה על ממלכה יהודית אגדית בעמק דרעא (מרוקו) וההדרת גרסאות 77-11 ׳ (חורף-אביב תשע״ו), עמ 147-146 הכרוניקה״, פעמים Joseph Chetrit, “Une communauté au passé légendaire, Oufrane”. in M. Mezzine, A. Sasson et A. Gomel (eds.), Communautés juives au sud de l’Anti-Atlas, Casablanca: La Croisée des Chemins, 2015, pp. 93-105. Pierre Flamand, Diaspora en terre d'Islam. I: Les communautés israélites du sud marocain, Casablanca: Imprimeries réunies, 1959. Djinn Jacques-Meunié, Le Maroc saharien des origines à 1670, 2 vols. Paris: Editions Klincksieck, 1982. Schroeter, Daniel. "On the Identity of Indigenous North African Jews", in Nabil Boudraa and Joseph Krause (eds.), North African Mosaic: A Cultural Reappraisal of Ethnic and Religious Minorities (Cambridge: Cambridge Scholars Publishing, 2007).

50

2023 : טבת-אדר תשפ״ג, ינואר-מרץ 17 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו