יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

ולשונה ממני – הציגו במלל, במשחק והכל כולל הכל בשפה הבינלאומית – אנגלית משובחת, ניכר שהתכוננו היטב למעמד. בסיום הצגת הדברים, מנהלי בתי הספר חתמו על ברית בתי הספר לשיתוף פעולה עתידי בתוכניות חינוכיות, התכבדנו בעוגות ותה מרוקאי מתוק ולאחר צילומים משותפים עם דגלי העמים, שלטים של הצהרת כוונות נסענו יחד לבית דקירא – בית הזכרון היהודי שממוקם על החוף באסווירה. בבית הזיכרון מסופר הסיפור של הקהילה היהודית הענפה והמפוארת במרוקו בכלל ובאסווירה בפרט, ושם בתוך בית הזכרון נמצא בית הכנסת המקומי. אחד היוזמים שהקימו את בית הזכרון הוא אנדרי אזולאי, יועץ למלך מרוקו בהווה. מצאנו את עצמנו

ביקור בבית הספר בעיר אסווירה

שעה ויום. ניחוח נוצרי ברחובות, בבתי המלון ובחלונות הבתים של עצי אשוח ואורות מאירים – מפגש דתי מעורר השראה של איסלאם, יהדות ונצרות. הכנסת האורחים האדיבה, סיפורי השכנות והאחווה בין המוסלמים לשכנים היהודים, האהבה למלך, ביקורים בבתי מרקחת שרוקחים את תרופות הסבתא, סיפור ההילולות בבתי העלמין היהודים והצדיקים הטמונים במרוקו – כולם יחד הביאו לתחושה שיש למדינה הזאת כל כך הרבה פנים ובעיקר קשר עמוק עם היהודים. את סיום המסע עשינו בעיר אסווירה, עיר נמל יפיפייה ששוכנת לחוף האוקיינוס האטלנטי. שם פגשנו את בני הנוער מבית הספר התיכון המקומי המפגש עסק בסובלנות וחיים בשותפות (כן גם שם יש עמותות שמפעילות תוכניות חינוכיות ערכיות), חודשים לקח לרקוח את המפגש הזה, תחילה לקבל אישור והכרה מהרשויות המקומיות לשיתוף פעולה חינוכי, לאחר מכן קיום מפגש בזום בין בני הנוער והצוותים החינוכיים (אלו של ישראל ואלו של מרוקו), מפגש שהיה חוויה חינוכית מרתקת והשיא היה במפגש פנים מול פנים של בני הנוער במגרש הביתי של הנוער מאסווירה. הגענו לבית הספר ששוכן בתוך שכונת מגורים, קידמו את פנינו המנהל, המורים, מפקח מחוזי וראש התוכנית שעוסקת בשותפות וסובלנות. התלמידים עמדו במעין מסדרון בשני טורים ויצרו שביל אנושי לתוך אולם המליאה כאשר בשביל כל נער.ה נותן.ת פרח לאורחים מישראל, כמובן שגם כאן הכל היה מתועד ומצולם. התכנסנו באולם והדוברים הבוגרים ברכו ומהר מאוד בני הנוער המקומיים הציגו את תפיסת העולם שלהם ביחס לחיים בשותפות, שכנות מיטבית ובעיקר סובלנות לאחר

מתכנסים כולם בתוך היכל בית הכנסת – יהודים ומוסלמים, צעירים ומבוגרים, ראשי ערים, חברי הקהילה היהודית המקומית – רגע עוצמתי ומעורר רגשות כולם נעמדו לברכת הדלקת החנוכיה, שרו את שירי החג ולקראת סיום המפגש נעמדו כולם אוחזים בדגלי המדינות, בסמלים הלאומיים ושרים את ההמנונים – כל לאום את שלו תוך עמידה מכבדת בזמן השירה של הלאום האחר. כך מסתכם לו מסע של שמונה ימים עמוסים וגדושים בעמידה משותפת של יהודים ומוסלמים, דור העתיד שרים את ההמנונים באופן מכבד ומכובד דבר שיכול לשמש כמודל, כדוגמא לעמים בכלל ולנו בתוכנו כאן בישראל ליהודים וערבים בפרט – כמה כבוד, כמה סובלנות, כמה אהבה ובעיקר כמה שותפות. "הכל פתוח עוד לא מאוחר...זה יתכן זה אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים (חיים)". המשימה שלי כאשת חינוך ובת להורים ילידי מרוקו היא לעבות את היריעה הזאת של למידה על יהדות צפון אפריקה בפרט ויהדות המזרח בכלל, לספר את הסיפור שלא סופר במלואו ואף לא תועד כולו, לטעת את הרצון בקרב מקבלי ההחלטות (שלטון מקומי, משרד החינוך, משרד החוץ, משרד לשיתוף פעולה אזורי) לסייע בקידום מיזם חילופי נוער, משלחות נוער וסטודנטים מישראל למרוקו ומשם לישראל ובעיקר לזרוע את אהבת החינם הזאת שפגשתי בכל מקום שאוכל לעשות כן. זה היה מסע שמוקדש לקהילה היהודית במרוקו, מסע חינוכי, מסע חלומי ומסע אישי מסע שמומלץ לכל אדם שאוהב את הבריות באשר הם.ן – מסע שהוא ה ש ר א ה.

46

2023 : טבת-אדר תשפ״ג, ינואר-מרץ 17 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו