יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

מניסיוני, יותר משהמטיילים מתגעגעים אל המקום ממנו הגיעו, הם מתגעגעים אל עצמם.

גם "עמודי הרקלס", על שמו. הרי האטלס נקראים על שם הטיטן הקדום, שהחזיק את כדור הארץ על כתפיו.

למרוקו יש דימוי לוהט של מדבר. אולם הסהרה הוא רק אחד ממוקדי המשיכה שלה. יש בה מגוון גדול של נופים, אזורי אקלים וכתוצאה מכך, גם אוכלוסייה רבגונית. יש במרוקו שילוב מרהיב של הרים, מדבר וים. קרובים זה לזה ומעצימים זהאת זה. לאאשכחאתההגעהלמרוקו בספינה, בפעם הראשונה. ירדתי בנמל והחלתי לנוסע לאורך החוף. למרות כל מה שקראתי וידעתי, עדיין נחרת בראשי דימוי של דיונות חוליות ולנגד עיני התגלו שדות קמה מוריקים למרוקו ארבעה רכסי הרים, ההופכים את נופיה לדרמטיים. בצפון, במקביל לים התיכון ולהרי הסיירה נבאדה שבספרד, נמתח רכס הרי הריף הגירני, המיוער בחורש ים תיכוני, שצובע אותו בירוק רענן. יש בו דרכים הרריות המתפתלות בין גבעות ירוקות, שדות של קנאביס וכפרים אנדלוסיים באופיים, שבתיהם הצחורים נראים כקוביות לבנות שהוטלו על ידי נער שובב. בהמשך, מדרום, מתרומם הרכס הגבוה של האטלס התיכון, שפסגותיו מגיעות לגובה של למעלה מ' ועצי ארזים גדלים במרומיו. ניתן לסייר בעיירת 3,000- מ סקי בסגנון אלפיני,

הים התיכון מעולם לא היה גורם מפריד. נהפוך הוא, דווקא מגשר. דרך מיצר הים עברו אנשים מדרום לצפון. החל מהאיברים שהעניקו לחצי האי הספרדי את שמו ועד לפיניקים, "פונים" בפי הרומאים. הם הקימו בתוניסיה של היום את עירם קרת חדשה, לימים "קרתגו" לא לחינם טען אלבר קאמי ש"אפריקה, מתחילה בפירנאים". לימים, ספרד נכבשה שוב ושוב, על ידי כובשים ברברים - העם הקדום שישב במרוקו לפני האסלאם. אלו היו מרבית הכובשים , מביאים עמם את האסלם, לראשונה במאה השמינית ואחר כך מבססים אותו בגלים נוספים של פלישה, נוכח התגובה הספרדית, שתיקרא "רקונקיסטה" , כלומר, "הכיבוש מחדש". לאורך )Reconquista( תקופות ארוכות, היו המע'רב ואנדלוסיה יחידה אחת. מרוקו הייתה קשורה לאירופה, הרבה יותר מאשר לאפריקה. לימים, כאשר תתאושש פורטוגל ממלחמתה בקסטיליה, יצא הצבא הפורטוגלי לנקום את נקמת הכיבוש המוסלמי ולהמשיך את הרקונקיסטה לתוכה של מרוקו. מאוחר יותר, יצרו הספרדים את "מרוקו הספרדית", ממנה נשארו על היום סאוטה ומליליה שעל חוף מרוקו. בתחילת המאה העשרים, הגיעו לכאן הצרפתים, אבל ה"צרפתיות", היינו, שפה ותרבות, הגיעה לכאן קודם לכאן, עם בית הספר של "חברת כל ישראל חברים". היהודים היו הראשונים במרוקו לספוג את התרבות הצרפתית ועד מהירה היו לסוכניה. יש בארצנו אזרחים רבים שהגיעו ממדינות רבות. אבל קשה למצוא אח ורע לחיבור הרגשי שקיים בין קהילה ישראלית לבין המקום ממנו עלתה ארצה. איני משוכנע עד כמה יהודי מרוקו חסרים לה, אבל אין לי ספק שהיא חסרה לרבים מהם. כמו בכול מקום כמעט, זרועה היסטוריה של יהודי מרוקו ברדיפות, סבל ונגישות, אבל הם נבלעים בגלי הנוסטלגיה. יוצאי מרוקו מתבטאים בכיסופים עורגים ובמילים החמות, על מכורתם. אחרי לא מעט שנים, שתרבויות הגולה נדחקו לתוך כור ההיתוך הישראלי, מתרחש רנסנס תרבותי מרוקאי. חוויותיהם צבועות לעתים בתיאורים סטריאוטיפיים. יוצאי מרוקו עצמם מלגלגים על כך שכמעט כל אחד מהוריהם היה יועצו של המלך. ראיינתי רבים מהם. לעתים התערבבו להם מציאות, דמיון, היסטוריה ופואטיקה. לא למדתי מהם הרבה עובדות, אבל ספגתי

לרכב על גבי סוסים אל מעיין הבתולה, ללכת ברגל למקורות ואדי אום אל רביע

ולצפות בקופים הח י י ם בש ו ל י היער.

ניחוחות ומנגינות. כשהם חוזרים מביקור במרוקו, הם מתארים את חווייתם כעוצמתית. אני לא מאמין גדול בטיולי שורשים.

35

2023 ינואר-מרץ , טבת-אדר תשפ״ג :17 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו