יהדות מרוקו | 40 שנות עשייה מלאות חדווה ויצירה

לות ישראל האחרות. יהדות של הכנסת אורחים. הבה נברר מי היו הגורמים ומה היו הנסיבות שהביאונו לשינוי גדול וחיובי זה? בד בבד, חל שיפור ניכר בדימויה של יהדות זו בעיני ה ובעיני החברה. הציבור התוודע אליה כאל יהדות של ערכים, בעלת מידות נאות של: הכנסת אורחים ומאור פנים שרבים מגדולי מחשבת ישראל הם מבניה. יהדות שתרמה רבות קומת ישראל. בניה הקימו מאה ואחד עשר יישובים ומושבים חקלאיים לאורכה ולרוחבה של המדינה. יישובים, שהיוו חומות מגן אנושיות לגבולותיה הצפוניים והדרומיים של ארצנו. רי קליטה הוסיפו דעת. השינוי בדימויה מעצים על רקע העובדה, שאך, לפני עשורים אחדים, בניה של יהדות זו היו היוזמים והמקימים של תנועות מחאה, החל מ"ואדי סאליב" ועד נתרים השחורים" ו"תנועת האוהלים". תנועות, אשר לא פעם הביעו את מחאתן בצורה אגרסיבית, הגם שהיה צדק וצידוק לנושאי המחאה: חינוך,דיור, תעסוקה וכיוצא באלה. לפני מש שנים, המשפטן אמנון זכרוני הקדיש אחת מתוכניותיו הטלוויזיוניות, לדיון על הנושא: "יהדות מרוקו אז והיום". כחבר בפנל המתדיינים, המנחה הפנה אלי את השאלה: מה גרם שינוי העצום של "אז" ו"היום" במעמדה של יהדות מרוקו? תרגום: "האדם הוא רק מתלמד, הסבל הוא מורהו, ואיש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל". יהדות מרוקו הקדימה את ופר הדגול אלפרד דה מוסי בהביעה את רעיונו זה בשפתה ובחרוזים: "יא רבי! לא תמחנא, ואלא תכלינה בלא מחנא, וקל מחנה קא תזיד עקל". "אלוהי! אל תייסר אותנו, אבל אל ע מאתנו ייסורים, כי כל ייסורים מוסיפים דעת". מסייעים למי שמסייע לעצמו. יהיה זה פשטני מדי, אם נייחס התקדמות זו בחייה של יהדות מרוקו, אך ורק, לחבלי קליטתה בארץ, הדות זו. , אירחני "מעריב" בפרסמו את מאמרי "מצוקה הכצעקתה?", שבו יצאתי חוצץ נגד עסקנים עדתיים, שאותם כיניתי "סוחרי מצוקה" בשל התבטאויותיהם ומעשיהם בטיפוח עת האפליה, הקיפוח, הבכי, הנהי והיללה. המאמר מבוסס על מצוות פריקה וטעינה שהיא אחת מתרי"ג המצוות, ובה נאמר: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזב מו, עזב תעזב עמו )משפטים כ"ג( והדגש על עמו. כל פרשני המקרא ובראשם גדול הפוסקים בצפון-אפריקה-רבי רפאל ברדוגו קבעו חד-משמעית לאמר: "מצוות פריקה וטעינה קיימת בתנאי יסודי ובלעדי, רק כאשר בעל החמור, קרי: האיש הנתון במצוקה, נותן ידו ומסייע לעובר האורח שבא לסייע בידיו בפריקה וטעינה. בלעדי התגייסות בעל החמור לסייע ף הוא לעצמו, הקביעה תהיה "עזוב" )אותו( כפשוטה, ולא עזור תעזור לו. הפועל יכול פירושו לרצות. בעקבות מאמר זה, הוקמה תנועת-ביחד בראשותי, שמנתה בראשית דרכה עים אנשי רוח, וביניהם הפרופסורים: משה בר-אשר, שמעון שטרית, אהרון ממן, צ'רלס טפיירו, אפרים חזן והמשורר ארז ביטון. הצטרפו אלינו וסייעו בידינו הרב ישראל מאיר לאו, ר לוף מוטה גור ז"ל והעיתונאים אלי אייל יבדל"א ואריה צימוקי ז"ל. יחד פתחנו במסע ציבורי נרחב בכלי התקשורת ובכנסים המוניים, כשקריאתנו מופנות, בראש ובראשונה, פנימה דות מרוקו, וגם לכלל הציבור והחברה בישראל. מיוצאי מרוקו, תבענו להתנער מכל תודעת אפליה וקיפוח בין מדומה או אמיתית, כדי שלא להחליש מוטיבציה בקרב אותם אנשים מילא המוטיבציה שלהם חלשה מלהתמודד ולהתקדם. תבענו מהם להאמין ביכולותיהם להגיע לכל השג או מעמד, בתנאי שירצו בכך, כדברי הפתגם הצרפתי "הפועל יכול פירושו צות". וכתנאי ראשון, עליהם להשקיע יותר משאבים בעיצוב דרכם, חינוך ילדיהם ועתידם, כדי שיוכלו להשתלב בחברה השגית ותחרותית כשלנו. העמקת ההיכרות בין חלקי העם. נו שבעיית הבעיות של יהדות מרוקו נעוצה בכך: שהציבור הרחב איננו מכיר אותה מקרוב וטרם התוודע לעברה ולתרומתה למדינה. חיפשנו ומצאנו פלטפורמה, שבמסגרתה תינת בור הרחב הזדמנות נאותה להכירה מבפנים. פנים אל פנים. וכך, טיפחנו ועודדנו את הנחלתו של מפעל "הדלת הפתוחה-תרבחו ותסעדו". מפעל, שאין לו אח ורע בתולדות העמים ליל המימונה" המסורתי. לילה, שבו יהדות מרוקו פותחת את לבה ודלת ביתה בפני כל דכפין, כדי להסב עמה לשולחן התקרובת המסורתית, לשיר ולזמר יחד, לספר איש לרעהו ע ית אביו ועל מינהגיו ולהעמיק את ההיכרות ביניהם. כך מאות אלפי ישראליים, התארחו שנה שנה בבתים של יוצאי מרוקו בשלושת העשורים, נוצרו קשרים אמיצים בין האורחים תארחים. פלטפורמה זו, חשפה את יהודי מרוקו לעיני כל, כך שאינם עוד בלתי מוכרים ובלתי ידועים. גם המתארחים גמלו למארחיהם בביקורים בבתיהם. על מנת לסבר את האוזן ם. והנה, אני רש לדוגמא בחין בין המנחמים בידידי משה לנדאו-לשעבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: רבי משה, "מה עושה כהן בבית הקברות?" אתה "אשם" השיבני, אתה "שידכת" את משפחתי שפחת אסולין ב"לילות המימונה", ולגבינו מיכאל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו. היהלום שבכתר: מלגות לכלל הסטודנטים. פועלנו לא התמצה רק ב"ליל המימונה" קיה. ובכנסים, דליוני-מעברה" ותעודות הצדעה ליוצאי המעברות על סבלם ותרומתם ביישוב הארץ ובבניינה. "ספר הזהב ליהדות מרוקו" כמפעל הרשמה והזדהות, ועד ליהלום שבכתר: הענקת ר הקהילות ני שקלים, כ עניקות מלגות אך ורק ליוצאי קהילותיהן. ככותרת לכך, ניתן לאמר: מי היה מאמין שיום יבוא ויהדות מרוקו תעניק סיוע לסטודנטים יוצאי פולניה, גרמניה, רוסיה, איתיופיה ואחרים? חיל את קליטתנו המוצלחת. ואוסיף אף זאת:השגיה של יהדות מרוקו השגיאו עד, כי הפכו חלומות לממשות, שהרי היינו כחולמים בקוותנו שיום יבוא ונער מעיירה נידחת במרוקו, קסאר אשוק" יהא אליעזר בן-יהודה של ימינו, הלא הוא פרופ' משה בר-אשר-נשיא האקדמיה ללשון העברית, ושהמשורר ארז ביטון ייבחר ליו"ר התאחדות הסופרים והמשוררים אל, ועד ידידי ורעי ד"ר יהודה לנקרי, יליד העיירה "בוזעד", שהוטל על שכמו לשאת ברמה את דבר עם ישראל מעל בימת העמים, ולסנגר על צדקתנו כשגרירנו באו"ם. יהדות מרוק ת להתברך בהשגיה, ולהביט בבטחה על עתידה בארץ. חברי ואנכי מוצאים סיפוק רב בעובדה, שכיום יותר ויותר עסקנים מקרב יהדות מרוקו ונבחריה, מטיפים להתגייסות עצמית לסייע לזולתם, ובעיקר לאחינו העולים החדשים, כדי ללמדם פרק מקליטתנו המוצלחת בארץ. קפיצה נחשונית עשתה יהדות מרוקו בישראל בעשורים האחרונים. ייצוגה בממשלה ת, בהסתדרות ובעיריות, הינו מעבר לשיעורה היחסי באוכלוסיה, וגדול שבעתיים מייצוגן של קהילות ישראל האחרות. יהדות של הכנסת אורחים. הבה נברר מי היו הגורמים ומה ה בות שהביאונו לשינוי גדול וחיובי זה? בד בבד, חל שיפור ניכר בדימויה של יהדות זו בעיני עצמה ובעיני החברה. הציבור התוודע אליה כאל יהדות של ערכים, בעלת מידות נאות של סת אורחים ומאור פנים שרבים מגדולי מחשבת ישראל הם מבניה. יהדות שתרמה רבות לתקומת ישראל. בניה הקימו מאה ואחד עשר יישובים ומושבים חקלאיים לאורכה ולרוחבה ל המדינה. יישובים, שהיוו חומות מגן אנושיות לגבולותיה הצפוניים והדרומיים של ארצנו. ייסורי קליטה הוסיפו דעת. השינוי בדימויה מעצים על רקע העובדה, שאך, לפני עשורים ים, בניה של יהדות זו היו היוזמים והמקימים של תנועות מחאה, החל מ"ואדי סאליב" ועד "הפנתרים השחורים" ו"תנועת האוהלים". תנועות, אשר לא פעם הביעו את מחאתן בצורה המחאה: חינוך,דיור, תעסוקה וכיוצא באלה. לפני כחמש שנים, המשפטן אמנון זכרוני הקדיש אחת מתוכניותיו הטלוויזיוניות, לדיון על הנושא סיבית, הגם שהיה צדק וצידוק לנושאי דות מרוקו אז והיום". כחבר בפנל המתדיינים, המנחה הפנה אלי את השאלה: מה גרם לשינוי העצום של "אז" ו"היום" במעמדה של יהדות מרוקו? תרגום: "האדם הוא רק מתלמד, בל הוא מורהו, ואיש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל". יהדות מרוקו הקדימה את הסופר הדגול אלפרד דה מוסי בהביעה את רעיונו זה בשפתה ובחרוזים: "יא רבי! לא תמחנא, תכלינה בלא מחנא, וקל מחנה קא תזיד עקל". "אלוהי! אל תייסר אותנו, אבל אל תמנע מאתנו ייסורים, כי כל ייסורים מוסיפים דעת". מסייעים למי שמסייע לעצמו. יהיה זה פשטנ אם נייחס התקדמות זו בחייה של יהדות מרוקו, אך ורק, לחבלי קליטתה בארץ, לשפה ולבעיות הקיום. גורמים רבים וחשובים חברו יחדיו, כדי להביא לשינוי זה. חברי ואנכי לא נצטנ ד עסקנים יין, איפוא, א דתיים, שאותם כיניתי "סוחרי מצוקה" בשל התבטאויותיהם ומעשיהם בטיפוח תודעת האפליה, הקיפוח, הבכי, הנהי והיללה. המאמר מבוסס על מצוות פריקה וטעינה שהיא אחת תרי"ג המצוות, ובה נאמר: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזב עמו, עזב תעזב עמו )משפטים כ"ג( והדגש על עמו. כל פרשני המקרא ובראשם גדול הפוסקים פון-אפריקה-רבי רפאל ברדוגו קבעו חד-משמעית לאמר: "מצוות פריקה וטעינה מתקיימת בתנאי יסודי ובלעדי, רק כאשר בעל החמור, קרי: האיש הנתון במצוקה, נותן ידו ומסייע ובר האורח שבא לסייע בידיו בפריקה וטעינה. בלעדי התגייסות בעל החמור לסייע אף הוא לעצמו, הקביעה תהיה "עזוב" )אותו( כפשוטה, ולא עזור תעזור לו. הפועל יכול פירושו ת. בעקבות מאמר זה, הוקמה תנועת-ביחד בראשותי, שמנתה בראשית דרכה כארבעים אנשי רוח, וביניהם הפרופסורים: משה בר-אשר, שמעון שטרית, אהרון ממן, צ'רלס טפיירו ם חזן והמשורר ארז ביטון. הצטרפו אלינו וסייעו בידינו הרב ישראל מאיר לאו, רב אלוף מוטה גור ז"ל והעיתונאים אלי אייל יבדל"א ואריה צימוקי ז"ל. יחד פתחנו במסע ציבורי נרחב התקשורת ובכנסים המוניים, כשקריאתנו מופנות, בראש ובראשונה, פנימה ליהדות מרוקו, וגם לכלל הציבור והחברה בישראל. מיוצאי מרוקו, תבענו להתנער מכל תודעת אפליה ח בין מדומה או אמיתית, כדי שלא להחליש מוטיבציה בקרב אותם אנשים שממילא המוטיבציה שלהם חלשה מלהתמודד ולהתקדם. תבענו מהם להאמין ביכולותיהם להגיע לכל ג או מעמד, בתנאי שירצו בכך, כדברי הפתגם הצרפתי "הפועל יכול פירושו לרצות". וכתנאי ראשון, עליהם להשקיע יותר משאבים בעיצוב דרכם, חינוך ילדיהם ועתידם, כדי שיוכלו השתלב בחברה השגית ותחרותית כשלנו. העמקת ההיכרות בין חלקי העם. הבחנו שבעיית הבעיות של יהדות מרוקו נעוצה בכך: שהציבור הרחב איננו מכיר אותה מקרוב וטרם דע לעברה ולתרומתה למדינה. חיפשנו ומצאנו פלטפורמה, שבמסגרתה תינתן לציבור הרחב הזדמנות נאותה להכירה מבפנים. פנים אל פנים. וכך, טיפחנו ועודדנו את הנחלתו של ל "הדלת הפתוחה-תרבחו ותסעדו". מפעל, שאין לו אח ורע בתולדות העמים של "ליל המימונה" המסורתי. לילה, שבו יהדות מרוקו פותחת את לבה ודלת ביתה בפני כל דכפין, כד סב עמה לשולחן התקרובת המסורתית, לשיר ולזמר יחד, לספר איש לרעהו על בית אביו ועל מינהגיו ולהעמיק את ההיכרות ביניהם. כך מאות אלפי ישראליים, התארחו שנה שנה ים של יוצאי מרוקו בשלושת העשורים, נוצרו קשרים אמיצים בין האורחים והמתארחים. פלטפורמה זו, חשפה את יהודי מרוקו לעיני כל, כך שאינם עוד בלתי מוכרים ובלתי ידועים "ל, בנם של מתארחים ל ומוניק, הגעתי לנחמם בביתם שבשכונת בית הכרם בירושלים. והנה, אני מבחין בין המנחמים בידידי משה לנדאו-לשעבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: רבי משה, "מה עושה הן בבית הקברות?" אתה "אשם" השיבני, אתה "שידכת" את משפחתי למשפחת אסולין ב"לילות המימונה", ולגבינו מיכאל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו. היהלום תר: מלגות לכלל הסטודנטים. פועלנו לא התמצה רק ב"ליל המימונה" ובכנסים, יזמנו מוספים שונים בעיתונים ובהם מאמרים ורבי-שיח, הפקנו עשרות סרטים על ערכיה של יהדות הדות מרוק ו, לרבות ה חנו מעניקים על הרשמה יוע נרחב לכלל הסטודנטים, להבדיל מיתר הקהילות המעניקות מלגות אך ורק ליוצאי קהילותיהן. ככותרת לכך, ניתן לאמר: מי היה מאמין שיום יבוא ויהדות מרוקו תעניק סיוע דנטים יוצאי פולניה, גרמניה, רוסיה, איתיופיה ואחרים? להנחיל את קליטתנו המוצלחת. ואוסיף אף זאת:השגיה של יהדות מרוקו השגיאו עד, כי הפכו חלומות לממשות, שהרי היינ שפטן אמנון זכרוני הקדיש אחת מתוכניותיו הטלוויזיוניות, לדיון על הנושא: "יהדות מרוקו אז והיום". כחבר בפנל המתדיינים, המנחה הפנה אלי את השאלה: מה גרם לשינוי העצום ל "אז" ו"היום" במעמדה של יהדות מרוקו? תרגום: "האדם הוא רק מתלמד, הסבל הוא מורהו, ואיש לא יכיר את עצמו כל זמן שלא סבל". יהדות מרוקו הקדימה את הסופר הדגול פרד דה מוסי בהביעה את רעיונו זה בשפתה ובחרוזים: "יא רבי! לא תמחנא, ואלא תכלינה בלא מחנא, וקל מחנה קא תזיד עקל". "אלוהי! אל תייסר אותנו, אבל אל תמנע מאתנו יסורים, כי כל ייסורים מוסיפים דעת". מסייעים למי שמסייע לעצמו. יהיה זה פשטני מדי, אם נייחס התקדמות זו בחייה של יהדות מרוקו, אך ורק, לחבלי קליטתה בארץ, לשפה יועבר נשיא בית המשפט העליון. שאלתיו: רבי משה, "מה עושה כהן בבית הקברות?" אתה "אשם" השיבני, אתה "שידכת" את משפחתי למשפחת אסולין ב"לילות המימונה", ולגבינ ל ז"ל היה כאחד מבנינו וגם אנו אבלים על מותו. היהלום שבכתר: מלגות לכלל הסטודנטים. פועלנו לא התמצה רק ב"ליל המימונה" ובכנסים, יזמנו מוספים שונים בעיתונים ובהם על שלושת פרקיה. "מדליוני-מעברה" ותעודות הצדעה ליוצאי המעברות על 1 מרים ורבי-שיח, הפקנו עשרות סרטים על ערכיה של יהדות מרוקו, לרבות הסדרה "אגוז" עם ערוץ בלם ותרומתם ביישוב הארץ ובבניינה. "ספר הזהב ליהדות מרוקו" כמפעל הרשמה והזדהות, ועד ליהלום שבכתר: הענקת מליוני שקלים, כל שנה, כמלגות-לימודים לסטודנטים קהילות. יודגש, כי רק אנחנו מעניקים סיוע נרחב לכלל הסטודנטים, להבדיל מיתר הקהילות המעניקות מלגות אך ורק ליוצאי קהילותיהן. ככותרת 44 דנטיות מעוטי-הכנסה, יוצאי שפ 27. 1. 9 ה ולבע סם בן שטרית-מאמרים שעיצבו את דרכנו יהדות מרוקו 158 מ יר דותן-יו"ר סניף הפדרציה בטבריה: שלום סם יקירנו, קראתי את כתבתך, כעצמאי המחז ק עסק נחשב קטן. הז הי י עם חלק מד ריך. אוכל להסביר לך איך עסק קטן נכנס למצוקה על אף הזמן הקצר. (לא כמוכר הפלאפל שהשקעתו היחידה הי תשלום שכירות ש"ח לא כולל מיסים הלוואות 250 אלף שח בחודש. וההוצאות שלך השותפות בקרוב של 300 בלבד.) כשהמחזור החודשי שלך הוא ציוד שנרכש בתשלומים חומרים יעוד. חודשיים ללא הכנסה זה חצי מיליון שח גרעון, מפה ועד לסגירת העסק והכרזה על פשיטת רגל הדרך קצרה אלא אם אתה יוזם ומוכר נכסים וציא חסכונות מביא כסף מהבית. לגבי איש המשקפיים שזועק, לא על זה שהוא יפשוט רגל, יש לו דיי כסף להמ יך את חייו. אלא שהוא מחזיק מספר רב של חנ יו שעליהם הוא משלם שכירות ומיסי ארנונה. בחישוב גס זה מאות אלפי שקלים לחודש שאותם יצטרך ל יא מהבית או לסגור ת העסק. הוא לא זועק על שאין לו בפרטי הוא חושש ש חברה לא יהיה לה כסף להמשיך. כמו כן המסעדנים וכל המפעלים שלא עבדו. וכמובן יש את הטרמפיסטים כמו אנשי הפלאפל שהשקעתם היחידה היא השכירות. ושיהיה לנו בהצלחה וכל עוד הדברים נשארים בגדר הכסף דיינו. בריאת איתנה. פיני אלקיים-חבר ועד המנהל ויו"ר סניף פתח תקוה: יישר כח לידידינו נשיא הפדרציה העולמית מר סם בן שטרית, על פרסום המאמר "קורונה הכצעקתה" בעי ון " עריב". האמנם מצבנו הכלכלי ובריאותי כל כך גרוע? אב ש לצטט, רופאה בכיר מ ית חולים איטלקי, וכך היא כותבת, בישראל יש יותר מידי תלונות בתקשורת על המצב הכלכלי, והבריאותי. במקום שיגידו תודה רבה שנבואות הזעם לא התגשמו, ושאין רבבות מונשמים, ואלפי מתים, והכל תודות לממשלת ישראל והעומד בראשה. עם צוות רפואי מסור והצייטנות של כלל אזרחי ישראל. במקום זאת לא נמנע מתקשורת מגוייסת לדווח חדשות לבקרים על המצב העגום, ולא די בכך הופעתם המגמתית במדיה של גורמים אינטרסנטי ם, אנשי עסקים, זמרים, וטבחים, שזעקו על מר גורלם על הנזקים החמורים לעסק הם. היתכן שבועי בלבד מפרוץ המגפ התרוששו מנכסיהם? אציין מסעדן מפורסם, שגר בווילה וערכת ביישוב סביון היוקרתי, או זמרת מפורסמת שהצהירה על מכיר הפנטהאוז היוקרתי עקב מצבה הכלכלי בגלל הקורונה. אסיים בברכה חמה לממשלת ישראל, ולצוות הרפואי המסור. דר' מאיר נזרי: מאמר מרשים ביותר בנתוניו ובסגנונו. סוף סוף מישהו מרים את הכפפה וחושף א פני הח רה בתחבולותיה. ואני מוסיף, אוי למשפחה, אוי למעסיק ואוי לחברה כלכלית, שהשבתה של חודש חודשיים ואפילו שנה מביאה להתמוטטות כללית. היכן האחריות, היכן תכניות חיסכון לעתיד היכן החכמה הכלכלית להתנהלות תוך קריאת העתיד. ולמה אדם מבזבז ממונו על אירועים יוקרתיים ועל טיולים בחו"ל. קודם כל צריך לחסוך לפחות חיסכון שיכול לכלכל אותו ואת ביתו שנה תמימה ורק אח"כ להוציא על בילויים. ואין צורך להיות נביא כדי לצפות עתיד כ כלי, אלא חכם כמובא בפרקי אבות 'איזהו חכם הרואה את הנולד' ועל חכם מסוג זה נאמר ב למוד 'חכם עדיף מנביא'. אלברט מרציאנו-ראש האנסמבל "שירת המלאכים": סם בן שטרית, נשיא הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו-היטבתה לשקף במ מרך "קורונה הכצעקתה ?". את המצי ות כהווייתה וטענ דברים אמיתיים! כללת את המצוקו של הנזקקים, וגם הצגת נכון את עובדה שישנם גופים שמנצלים א המצב ומרוששים את קופת המדינה! אנו האזר ים נשלם על כך בהעלאת מ סים! י ט ב משרד האוצר לנהוג ביתר צדק ולהפנות משאבים לנזקקים, לעסקים הקטנים, הם המניע להתפתחות הכלכלית במדינה ולא לאותם גופים בעלי הכח והשררה שדואגים לעצמם בכל מצב. מאמרך הוא אובייקטיבי ומאוזן ורואה את הנולד. יישר כח ! עו"ד דודו פרץ-סא"ל (במיל), מנהל מחוז הצפון-החב' הממש תית לתיירות: נשיא הפדרציה מר סם בן שטרית מתאפיין שנים כאיש שפיו וליבו שווים, איש של אמת, מעבר לכך יש לו גם את האומץ לומר את דבריו ללא חשש מהביקורות. אני מסכים עם דבריו ומוסיף ומחזק את דבריו מנקודת מבטי. כמי שמשמש בעצם הימים הללו כקצין מילואים בכיר בפיקוד העורף ראיתי את ההתגייסות האדירה של עם ישראל כמו גם משרדי הממשלה לאזרחים ע"מ לעבור את משבר הקורונה המורכב. ארגוני המתנדבים והעמותות לא נזקקו לכסף ולא להנחיות או קנות התגייסו במלוא חם. אני משוכנע שחלק מההצלחה שלנו תגבר על הנגיף נובעת מעוצמות אלו . אשרינו שזכינו לחיו במדינ ישרא הריבונית בתקופה מאתגרת זו ובצבא ו עם נפלא זה כמאמר הכתוב איש ל עהו י זורו ולאחיו יאמר חזק. בריאות טובה לכולם. הרצל ובלפור חקק-סופרים ומשוררים לשעבר יושבי ראשאגודתהסופרים העבריים סם ניצב על הסיפון, מסביב ייהוֹם הסער. ובאומץ רב ניצב סם בן שטרית על הסיפון, נביא בשער. ְ ומשמיע קולו כּ סם בן שטרית היטיב לחשוף את ההיסטריה של 'סוחרי המצוקה' כבר בימים עברו, ועתה קם בעת משבר הקורונה להשמיע קול מלב כואב: סם בן שטרית מציג מראָה מול הטייקונים, שקמו לדרוש את ליטרת הבשׂר שלהם – בתואנה כי המשבר פגע בהם קשות. אשנו לא יישח'. סם ֹ בר השיר, ובהמשך 'אך ר ְ מסביב ייהום הסער, כך ד ת ָ בן שטרית מציע לא להתכופף מול הסערה המדומה של דורשי המת והגמ"ח מצד גופים שונים. סם מציע בצדק לנהל את המשבּר בצורה מושכלת וחכמה. למדינה אין רזרבות לאין קץ, וחשוב לדאוג לזקוקים באמת: ויעידו משבר הדיור, משבר הזוגות הצעירים, ועדת סל התרופות, הצורך לדאוג להבטחת הכנסה לאלה שנשבר מטה לחמם. וכך הלאה. כשהמדינה בגרעון כה עמוק בשל המשבר הפוליטי – יש לראות נכוחה ולבנות ראה באמת צורכי המשק. הטייקונים לא התחלקו איתנו ִ תקציב שי ברווחיהם, ואל נשכח – כי רובם דאגו לפרנס מפעלים סיניים ולא נשענו על תוצרת כחול לבן. יידעו נא עתה להיחלץ מצרתם. סם בן שטרית שואל שוב 'הכצעקתה' – והמדינה חייבת לו תשובה, ועתה! סא"ל (במיל.) אביעד בן יצחק-מומחה לחקר שורשי ה שפחה: כל הכבוד ס , על ה אמץ והאומץ ל ביע דיעות מקוריות ומגובשות, ציינת מספר דברים שראוי מאוד לחשוב עליהם לעומק. צבי ויטנברג-לשעבר מנהל "בזק" במחוז הדרום, גזבר הפדרציה העולמית: מאמר נוקב ואמיתי אשר לא מוותר לאף אחד. אין מקום לבכיינות ולתבוסתנות. כל העולם במצב קשה ובעייתי . המדינה תעזור אבל אנחנו צריכים לעזור לעצמנו.