יהדות מרוקו - מורשת, הגות ואמנות
קאנון הקאנון הוא, כנראה, צאצא של הנבל המצרי העתיק. הוא מילא חלק בלתי נפרד במוסיקה הערבית מאז המאה העשירית. שמו נגזר מן המילים «חוק» או «כלל» בשפות הערבית והיוונית. שם זה ניתן כנראה לקאנון מכיוון שהוא הכלי הקובע את כללי הכוונון עבור הכלים והזמרים אחרים. מתוכם) מקובצים לקבוצות 72 מיתרים שחלקם ( 81 הוא בנוי ממשטח בצורת טרפז עליו מתוחים של שלושה מיתרים לכל צליל. יש המניחים אותו על הברכיים ויש המעדיפים להניחו על שולחן בגובה נוח לנגינה. על המיתרים פורטים באצבעות או עם מפרטים המולבשים על ה»אצבע» של כל יד. מנעדו מקיף מעל לשלוש אוקטבות. במשך השנים הונחה סדרה של לוחיות קטנות (המכונות «אוראב»), מתחת לכל קבוצת צלילים (בצד השמאלי של הכלי) המאפשרות לנגן לשנות את אורכם של המיתרים ומכאן את גובהם. בדרך זו יכול הנגן לשנות את צלילי המיתרים הללו במרווחים
קטנים יותר, המשקפים את המקאמאט השונים. לפני השימוש בלוחיות אלה נהגו הנגנים ללחוץ באצבעותיהם על המיתרים, על מנת לקבל את השינויים המבוקשים. כשעל הנגן לעבור למקאם אחר, הוא צריך להזיז מספר זיזים לפנים או לאחור בידו השמאלית, תוך נגינה ביד ימין. ניתן להשיג כוונון מהיר גם באמצעות ציפורן האגודל השמאלי כדי להעלות זמנית את גובהם של כמה מיתרים.
כינור הקמנז'ה המודרני הוא כינור המנוגן כשהכינור מונח על הברך. הכינור היה משולב בהרכבים השונים , אך כיום החליף כמעט לחלוטין את הקמנז'ה המקורי, 18 של המאה ה - 50 בסביבות שנות ה - ונקרא באותו שם. במוסיקה הערבית מכוונים את המיתרים בדרך שונה מן הכיוון לפי קווינטות (סול-רה-לה-מי במערב) ומעדיפים לכוון את המיתרים לפי הסדר סול-רה-סול-רה.
הכינור המערבי השתלב במוסיקה הערבית במאה ה- . במאה העשרים הלך והשתלט על ההרכבים 19 התזמורתיים הערביים ומספרו גדל, מכינור אחד, למספר כינורות באותה התזמורת
תוך דחיקה הדרגתית של כלי הקשת העתיקים (קמנז'ה ואחרים) מן התזמורת הערבית.
בדומה לקמנז'ה, גם הכינור במוסיקה המרוקאית, מכוון על פי המסורת: הוא מכוון באופן מסורתי ל- סול-רה-סול רה.
46
2022 : תמוז-כסלו תשפ״ב-תשפ״ג, יולי-דצמבר 16 גיליון
"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
Made with FlippingBook Digital Publishing Software