יהדות מרוקו - מורשת, הגות ואמנות

כלי מיתר

עוּד ) הוא כלי מיתר המנוגן בדומה לגיטרה. הואמזכיר אתהלאוטה האירופאית ומקורו, عود העוד (ערבית שנה. לכלי מעמד חשוב ביותר במוסיקה המרוקאית 3000 כנראה, מארצות ערב מלפני מעל ל - ונהוג לכנותו "אמיר אל טאראב" שפירושו "נסיך הכישוף" או "נסיך הקסם". יש החושבים שהעוד מבשר הגיטרה המודרנית. משמעות השם נגזרה מן המילים הערביות "עץ" או "מקל". העוד הוא כלי פריטה והוא מנוגן לרוב בעזרת מפרטים בעלי רמות קושי שונות בהתאם לאופי המוסיקה המנוגנת. במקור הפרסי העתיק, הוא היה עשוי מגוש עץ אחד, אולם ברבות השנים, ובהשפעה ספרדית, קיבלה תיבת התהודה את צורת האגס, המוכרת לנו כיום, עם צוואר קצר (יחסית לכלי הקשת המערביים) וללא שריגים המציינים את מיקום האצבעות להפקת הצלילים השונים. לרוב העודים חמישה זוגות של מיתרים ויש המוסיפים מיתר שישי. כוון המיתרים המקובל ביותר היה סול-לה-רה-סול-דו. אך יש המכוונים את המיתר הנמוך על הצליל פה. כיום ניתן למצוא מגוון כיוונים של המיתרים בהתאם לתרבות, למסורת ואף לנגן.

העוד מזוהה בעיקר עם התזמורות הערביות הפורמליות ולהקות המוסיקה המקצועיות. הוא גם מקובל מאד ככלי סולני לביצועי יצירות קלאסיות ולליווי זמרים. גוונו חמים ומנעדו המרכזי נמוך יחסית. בשל העובדה שהוא חסר שריגים (כמו בכלי הקשת המערביים) ניתן להפיק בו גם מרווחים מיקרוטוניים (קטנים מן הסקונדה הקטנה - שהיא המרווח הקטן ביותר המקובל במוסיקה המערבית).

'ה ֶ ז ְ נ ֶ מ ָ ק הקמנז'ה המסורתי הוא כלי קשת מעוטר, המנוגן ברחבי המזרח התיכון. באופן מסורתי יש לו שלושה מיתרים, אך ברוב הקמנז'ים המודרניים יש ארבעה, כמו בכינור. בעוד שגבעול הקמנז'ה עשוי מעץ שזיפים, גופו נבנה על ידי גילוף עץ אגוז. יש לשמור על עץ האגוז לזמן מה על מנת ליצור את גזעו. הקמנז'ה נמנה בין כלי הנגינה המרוקאים הבולטים. למרות שהוא נראה דומה להפליא לכינור, סגנון הנגינה בו הוא ייחודי ביותר. המוסיקאי מחזיק את הכלי אנכית על ברכו ומנגן מוסיקה עם קשת. הקמנז'ה נכלל כמעט בכל ההרכבים הכליים ומשתתף במרבית הסגנונות והצורות המסורתיות המרוקאיות כמו נובה, מילחון וגרנאטי. הקמנז'ה פחות נפוץ בהרכבים אנדלוסיים מודרניים, לאחר שהוחלף בכינור ברוב ההרכבים.

45

2022 יולי-דצמבר , תשפ״ב-תשפ״ג תמוז-כסלו :16 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו