הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, 2022

כאלו שעוד הספיקו להילחם נגד הגרמנים במסגרת "צבא צרפת החופשית" (למשל: שלמה טובול ושמואל דנן, שניהם מהעיר אוראן שבאלג'יריה). היו שהצליחו להינצל משואת יהודי צרפת (למשל: שושנה פרקוביץ טובול) והיו שהגיעו בעקבותשליחים שנשלחו לקהילות היהודיות בצפון-אפריקה (למשל: ארלט דנן לבית סמדג'ה מתוניסיה). מספר גד טובול: "המטרה בחווה הייתה לקבל הכשרה חקלאית ולהתארגן לקראת עלייה לארץ-ישראל". ומוסיף מיכאל אילון: "עבדנו שבע שעות ביום בחליבת פרות (ביד) בחריש (בלי טרקטור) וכו'... לא היה לי התענוג לחלוב פרות כי בחרו בי לתפקיד מרכז הקניות של החווה. הייתי נוסע לכפר הקרוב לרכוש מצרכים, וכל יום חמישי בשבוע הייתי נוסע ברכבת לעיר , שבמרחק שמונים קילומטרים, בכדי Perrigeux להצטייד בבשר כשר. בהכשרה היינו מכבדים ושומרים על השבת. בערבים היינו לומדים עברית, היסטוריה יהודית, צורת חיים בקיבוץ..." בין כל הצעירים, אלו מצפון אפריקה ואלו שהגיעו מקהילות יהודיות בצרפת, נוצרה אחווה ומספר קשרי נישואין נוצרו בתוך הקבוצה. ) הספינה Sete באותה תקופה מגיעה לנמל סט ( אשר נרכשה בארה"ב ע"י אנשי President Warfield המוסד לעלייה ב'. היא עוברת שיפוצים ומוכשרת להיות אוניית מעפילים המיועדת להוביל למעלה נוסעים 400 איש. (במקורה היא יועדה להובלת 4500 מ- אנשי צוות). 60 ועוד כ מספרים שלמה טובול ואלי קורקוס (בנו של המעפיל חיים קורקוס). אנשי "ההגנה" בצרפת ראו שהם צריכים עזרה לצוות הספינה בכל הטיפול באלפי הפליטים הצפויים להגיע ממחנות העקורים בגרמניה אל הספינה, הן טרם ההפלגה והן בעת ההפלגה. נחשון, השליח מקבוצת גבע, הגיע למחנה והודיע לאנשים כי הם מפסיקים את ההכשרה ומצטרפים לעולים לארץ-ישראל על הספינה הממתינה בנמל סט. ואכן, חברי הקבוצה הפסיקו את הכשרתם ונשבעו אמונים ל"הגנה". אלפי האנשים שהגיעו מהמחנות בגרמניה בסוף נשלחו למחנות של המוסד לעליה 1947 חודש יוני ב' באזור מרסיי, שם הכינו אותם להפלגה. המחנה 3000 ואליו הגיעו כ- Grand Arenas המרכזי נקרא איש. האחראי מטעם המוסד על מחנה זה היה איש הפלי"ם מיכה ("גד") פרלסון-פרי. חברי "הקבוצה

הצרפתית" הגיעו למחנה המרכזי ושם נוצרו ביניהם לבין "גד" קשרים מיוחדים והוא נתן להם תפקידים שונים. מספר מיכאל אילון: "אנשי הסוכנות הגיעו להסכם עם הקונסול הכללי של קולומביה... כי יספק ויזות הגירה במחיר של חמישה דולר לראש. חברי הקבוצה התגייסו לעזור בהכנת אלפי דרכונים ופספורטים של הפליטים... קיבלתי במרסיי מזוודה ובה מאות 3 פספורטים עם אשרת כניסה לקולומביה...נסעתי פעמים ברכבת לילה ממרסיי לליון, אל משרד הפנים הצרפתי, כדי להחתים את הפספורטים באשרת יציאה מצרפת... בזמן חלוקת הפספורטים התברר לאחראים שחסרים כשמונה מאות פספורטים חדשים. מחוסר זמן ייצרנו אותם בעצמנו בעזרת המומחים שלנו במחנה ליד מרסיי...". כדי לטפל באלפי אנשים במהלך הפלגה קשה היה איש. חברי 30 צורך לחלקם לקבוצות קטנות של "הקבוצה הצרפתית" מילאו תפקידים של ראשי קבוצות והיו כפופים ישירות לסגן מפקד האונייה, מיכה ("גד") פרי שהיה אחראי על הביטחון והטיפול באלפי המעפילים. מפקד האונייה היה יוסי הראל ורב החובל אייק אהרונוביץ', שניהם אנשי הפלי"ם. על המפגש הראשון עם המעפילים מספר שלמה בוסקילה: "פגשתי את האנשים האלה שזה עתה יצאו מהמחנות. איבדו הורים. איבדו ילדים. איבדו משפחה... אנשים שקטים, ממושמעים. לא ניתנו

16

2022 : טבת-סיון תשפ"ב, ינואר-יוני 15 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו