הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

כאן אני חייב לציין את דמות המופת של אבי, את קריאת הכיוון שלו. אבי, שהיה אסיר ציון בגין פעילותו לטובת הקרן הקיימת לישראל ולטובת העלייה ארצה התגלגל בבתי סוהר שונים בשנתיים האחרונות שלנו במרוקו ועבר מאינסטנציה לאינסטנציה עד שהתיק שלו הגיע לבית הדין הצבאי העליון. ואז הזהיר אותו עורך הדין יעקב בן-עטר שמשם מגיעים רק לחבל התלייה. מרגע זה ואילך נאלצנו לשעבד את כל הנכסים ונכנסה לתמונה ה'מסגרת', סניף המוסד במרוקו, ויום אחד בא אבא במפתיע ולקח אותי מהישיבה. תוך כמה ימים כבר היינו בארץ. בסך הכול הייתה לי ילדות מאושרת ומפונקת, בסביבה אוהבת ותומכת, אבל וויית טעמה המר של הגלוּת. ִ בל כיוון שעליתי באמצע שנת לימודים וראיתי עצמי כבר 'אחרי תיכון' לא רציתי ללמוד מחדש את כיתה י"ב כאן. הלכתי לעבוד בחקלאות בקיבוץ 'יפתח' עד שנפתחה שנת הלימודים תשכ"ה. הייתי צעיר מגיל שירות צבאי ומכדי להתקבל ללימודים באוניברסיטה. דודי יצחק ז"ל המליץ לי ללכת ללמוד ב'מדרשה למורים יד בנימין' וכך עשיתי. בלימודים הרגשתי, שאינני נופל מתלמידי הכיתה. חבריי בכיתה ההיא היו הקולטים הראשונים שלי. כבר במרוקו, מאז שעמדתי על דעתי, חייתי במין אווירה ארץ ישראלית, לכן שום דבר לא היה זר או מוזר לי בארץ. דיברתי עברית רהוטה מהיום הראשון. הייתי טוב גם בתלמוד ובשאר המדעים, ורק כשבאתי לכתוב חיבור בעברית חששתי, שאולי יהיה לי קשה, כי לא התנסיתי בכך. סיפרתי על דאגותיי לאחד ממוריי אז, הסופר ד"ר יצחק גלוסקא ז"ל. הוא אמר לי, שיש מושג בפסיכולוגיה שנקרא 'העברה באימון', כלומר: אם יש לך כישרון בתחום אחד אתה יכול להעבירו בנקל לתחומים אחרים. כיוון שבמרוקו הייתי טוב למדיי בכתיבת חיבור בצרפתית אמר לי, שחזקה שהכישרון הזה יעבור גם לכתיבה בעברית, וכך היה. עצה טובה היא אכן אור להמשך הדרך: כשהגשתי את החיבור הראשון שלי לפרופ' משה בר-אשר, שאז היה רק בתחילת דרכו באקדמיה ועדיין היה 'מר', הוא כתב לי בתחתיתהחיבורשתי מילים: 'הופתעתי לטובה'. וזה נתן לי זריקת עידוד. עם חבריי היו לי קשרים טובים מההתחלה והרגשתי מצוין כאילו אני יליד הארץ. החבר'ה היו עושים מזמן לזמן הווי פלמ"חניקי וכך חוויתי רבות מהחוויות שהיו חסרות שתי, ָ לי בשש עשרה השנים שלא הייתי כאן. לפי בק חברים איתרו לי עיתונים ישנים, כדי שאלמד מהם על קורות הארץ. בסך הכול, הייתה לי 'נחיתה רכה' וקליטה קלה בארץ. כשעלית לארץ, לא היית צבר, לא היית "כמו כולם". איך ראית ואיך חווית את היחס בין ישראל לגולה?

האם אתה חי בעברית יהודית או בעברית ישראלית? עד סוף כיתה י"א לא היה לי ספק, שאני מתכוון להעמיק את לימודיי במתימטיקה. כשעברתי לישיבה ברבאט, נחשפתי למי שהיה ה'משגיח' בישיבה, מר בלחסן. הוא היה דמות כריזמטית מאוד. בסעודה שלישית נהג לתת שיחה בצרפתית על פרשת השבוע, והיא הייתה כל כך מיוחדת, מתננו לה משבוע לשבוע. ִ שה זה היה רגע של מפנה עבורי: כיוון שבאותה העת הוא למד משפטים באוניברסיטה ברבאט, עלה בדעתי, שאולי זה המקצוע הנכון לי, שהוא במידה רבה – גם המשך ישיר ללימודי התלמוד. כשעליתי לארץ, הכול השתנה. העברית הילכה עליי קסמים כבר משחר ילדותי. היא הייתה שפת הקריאה הראשונה שלי. אחר כך נוספה עליה הצרפתית. כך שהייתי חשוף לרב-תרבותיות ולרב-לשוניות בגיל צעיר מאוד. אתה מקבל פרס ישראל, ולעתים קשה להבין שהטיפוס בסולם הוא בשלבים. הקשר לשפות הלך והעמיק. בלי ספק פות ובעמידה על ייחודן. לימים ָ זה עורר אצלי את העניין בשׂ גיליתי רבדים נוספים של עברית שלא הכרתי, בוודאי הרובד הסמוי בלשונות היהודים. גם במוגרבית שהיא שפת אימי יש מטען גדול מאוד של עברית, כך שהייתי אפוף עברית מכיוונים שונים. בפעם הראשונה שקראתי עיתון עברי שהתגלגל למרוקו (זה סיפר על לכידת אייכמן) נפעמתי מאוד לראות, ששפת התנ"ך ולשון המשנה עברה מטמורפוזה מדהימה ושהיא משמשת גם לצורכי חול. זה ריגש אותי מאוד. אחר כך קראתי משירתו של ביאליק ושל משוררים וסופרים נוספים. בעיניי העברית- אחת היא. רים') וסגנונות שונים, יש ֶ שלבּים ('רגיסט ִ אמנם, יש בה מ בה קודש וחול, אבל היא אותה לשון. אינני מאמין בלשון שהיא כביכול מרוּקנת מתרבות. לשון ותרבות הולכים יד ביד. אין סיכוי שהעברית תתנתק ממקורות היהדות שלה. הרי היא מבוססת עליהן. גם אם מילה מלשון הקודש עוברת חילון, עדיין ההקשר המקורי בעינו עומד. אבל אם סקטורים מסוימים יחדלו חלילה לקרוא בתנ"ך ולראות בו יסוד מוסד של תרבותנו וכן בספרות יהודית קלסית אחרת, לרבות

וכיצד השפיעה עובדה זו על יחסך ללשון העברית, על היחס שבין עברית של קודש לעברית של חול?

פרופ' אהרן ממן עם בני משפחתו Prof. Aharon Maman et sa famille

12

2021 דבר הפדרציה העולמית

La Voix de la Fédération Mondiale 2021