הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

גדול מתאסף ברחבת בית העלמין לתפילה ולתחנונים. אנשים הלכו יחפים לרחבה, יושבים על הארץ לקריאת תהילים ולשמוע תוכחות מוסר. ומשם הלך הקהל לבתי כנסת להתפלל בתרועה ובקול שופר. בתרס״ח שוחררה דבדו מעול בוחמארה. מרד בוחמארה גרם לשינויים בקהילה: בשנות המרד התמנה כאמור נגיד הכוהנים למושל העיר דבדו. המתיחות בין הכוהנים והעם הגיעה לשיא, והביאה לבריחה ולעזיבה של יהודים רבים לערי אלג׳יריה, לאוז׳דה, ולמליליה. כאשר הצורר נפל ונלכד, השפעת משפחת מרציאנו גדלה ונגיד הכוהנים, איש המורד, הודח מתפקידו ועזב את דבדו. אין ספק שתדמית משפחת הכוהנים נפגעה מכך ששיתפו פעולה עם הרוגי. מאידך, נגיד משפחת מרציאנו זכה לתמיכה מצד אנשי המלך ומצד שלטונות צרפת שהרי בני .1884 מרציאנו נתנו חסות לקצין פוקו בשנת . ג׳ראדה היא לעווינאת 4 ימים קשים עברו על יהודי ג׳ראדה ואוז׳דה. בשנת תש״ח נפוצו שמועות על טבח קרוב מצד המוסלמים. את השמועות חיזקו תקריות שבהן יהודים הוכו קשות והוכרז חרם על מסחר ומגע כל שהוא עם יהודים. מתח כבד וחרדה שררו בקהילות אלה. ראשי קהילות אוז׳דה פנו לממונים ביוני 7 , על הסדר, אך לא היו תוצאות לפנייתם. ביום שני , באוז׳דה התקיף ההמון, בתים וחנויות של יהודים: 1948 ארבעה, נהרגו, עשרות רבות נפגעו ובתים וחנויות נבזזו. ביוני אירעה התפרעות בג׳ראדה, עיירה קטנה 8- בליל ה סמוכה לאוז׳דה: שלושים ושבעה יהודים נרצחו ביניהם הרב המקומי רבי משה כהן הי״ד, וקרוב לשלושים נפצעו. הסיכות למאורעות ג׳ראדה ואוז׳דה היו הידיעות על ג׳האד עמי ערב נגד הכרזת מדינת ישראל, ושמועות שהעיר אוז׳דה משמשת בתחנת מעבר ליהודי מרוקו בדרך לעלייה ארצה. ניצולי הטבח האכזרי נשבעו לבל יחזרו לג׳ראדה לעולם, והכריזו חרם על מקום פורענות זה. קינות לזכר הטבח הנורא חיבר רבי שלמה כהן זאגורי. המאורעות גרמו זעזוע בין יהודי מרוקו ובמיוחד בדבדו שרוב ההרוגים היו מיוצאי הקהילה. אמרו עליה שהיא "ירושלים הקטנה" ושכוהנים שגלו אחרי חורבן הבית הראשון מצאו בה מפלט. סיפרו על מעיין שמימיו קרירים ומי שלא לגם מהם לא לגם מים חיים מימיו. אמרו שגינות וגנים עוטרים לה וגם הרים סביב לה. האמירות הללו חלחלו לתודעתי כילד וצפנתי אותם בתיבת המסעות הדמיונית שלי.

מרוקו. בוחמארה נלכד בתרס"ט. חיילי המלך הובילוהו סגור בכלוב עד לפאס, שם הוציאוהו להורג. יש טוענים שהמורד הושלך לחיות טרף בגן החיות של פאס. נזק רב בנפש וברכוש נגרם לקהילות מרוקה מאוז׳דה ועד קזבלנקה. קהילת תאזה, מרכז המרד, נחרבה. שלמה כהן מחבר 'יומן פאס' כתב: 'שדדו יהודים בתאזה ולא השאירו להם אפילו הלבוש שעליהם ונשארו ערומים ויחפים. ומתו בעל האתון). =( ' שנים עשר יהודים'. מכאן כינויו 'בוחמארה והיהודים שנשארו בתאזה עזבו את העיר. היהודים השאירו כל רכושם כי פחדו להישאר בעיר כאשר חיילי המלך יצאו משם... מיהודי תאזה באו לפאס, לא נשאר אף יהודי שם... מקצתם הלכו לתלמסאן ולמליליה. עוד לפני שפרץ מרד בוחמארה סבלה קהילת דבדו ממרד בועמאמא. המורד ועמאמא ניהל שנים רבות פעולות מלחמה נגד כוחות צרפת דרומית לווהרן ותלמסאן. סיוע רב ואהדה רבה הייתה לו במזרח מרוקו. פגיעות ביהודים וברכושם ופחד ואימה מאנשי בועמאמא שררו בקהילות מזרח מרוקו. שיירות הסוחרים מעטות בדרכים והמסחר בכי רע. ימי צרות ומלחמות בין מלכים ומורדים. יהודים מדברו עזבו את עירם והלכו לערי אלג׳יריה. בו-חסירה, מאנשי המורד בועמאמא, שלט בדברו והציק ליהודים. בתרס"ג הכתירו אנשי דבדו את בוחמארה ובו-חסירה הצהיר אמונים לרוגי (זה השם במרוקו למורד במלכות). המרד גרם ליהודי דבדו להתפלג לשתי מחנות: הכוהנים ובראשם הנגיד דוד בן חידא תמכו במורד, ובתמורה, בוחמארה חיזק את מעמדו של נגיד הכוהנים במושל העיר דבדו. משפחת מרציאנו ואחרים שמרו אמונים למלך עבד אל עזיז. בהתחלה אנשי בוחמארה גבו מיסים מבני הקהילה, לימים הטילו מיסים כבדים עד כדי שוד וביזה, ולבסוף עצרו עשרה נכבדים מהקהל אשר נלקחו לכלא בכפר זא היא תאורירת. בין העצורים היו: רבי יהודה בן שושן, מסעוד מרעלי, סבא רבי משה, וכן סבא רבי אליהו מרציאנו. העצוריםחיו שם בתנאיםקשים ותוך עינוייםמרים, המורדים היו מוציאים יום יום העצורים לחום השמש, עד שבריאותם נפגעה ממכת שמש. כמה מהם לא האריכו ימים הי׳׳ד. מאז בהלה ואימה היו מנת חלקם של יהודי דבדו. אין יום נקי משמועות רעות, ביזה ושוד בבתים ובחנויות. היהודים מסתגרים בשכונה אין יוצא ואין בא.

היהודים הגיעו לחרפת רעב. רבנים הכריזו על ימי צום וקהל

43

2021 טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני :13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו