הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

את הדברים הבאים: "הגעתי אליה 26.4.96 שהחל ב לדבדו) מתאורירת, דרך מישורי הראג המדבריים, מרחק =( ק"מ. למרגלות ג'בל חזם, בינות לגינות שלחין ומטעי 52 של פרי, היא קורנת ברעננותה ובשכשוך פלגי מעיינותיה. כזאת היא, עולה ביופייה על הדמיון שצפנתי בתודעתי. המלווה השומר) של בית הקברות היהודי. =( " שלי היה בזי, ה"עסאס משפחתו גרה בסמיכות לבית הקברות הישן. כך שהביקור בדבדו החל בבית הקברות. הציונים בנויים מאבן מאסיבית שנחצבה לדעת העסאס במצוק הדולומיטי שמעל לדבדו. את האבנים גלגלו מראש ההר, יען כי משקלה של כל אבן מגיע לכדי חצי טון ואף למעלה מזה. האבנים סותתו במתחם בית הקברות. צוקי העיתים גרמו לבליית אבני המצבת. הכתב נמחק וקשה לקרוא את הכתוב. בבית הקברות הישן נקברו הכוהנים שהיו מורמים מעם ונקראו גם בפי היהודים "שורפה"-המכובדים, האצילים. על העתיקה שבהן מצאתי כתובת ועליה כתוב: "משה בן דבדו הכהן, שנת התקעה". במעלה ההר מעל לבית הקברות הישן מתנוססת לה בגאון קצבת בני מרין ובסמוך לה נובעים מימיו של עין תפרינט. טיפוס קשה בהר הוביל אותי למצודה ולמעיין, משם יש תצפית נוף מדהימה על העיירה דבדו. מראש ההר צילמתי את קברו של הקדוש סידי חמד אסהלי, שיהודים נהגו לפקוד את קברו ואולי הוא "אל-מריהרא" הנזכר בעבודתו המונומנטאלית של פרופ' יששכר בן-עמי. המקומיים טוענים שזה קברו של ר' דאוד הכהן. ירידה מקצבת בני מרין מובילה לבית הקברות החדש. מן המעט שבתאריכים שנחקקו על הציונים עולה שעם העלייה בהר הקברים "צעירים" יותר. על חלקם מופיעים שמות משפחות כוהנים, עובדה המחזקת את הסברה שכוהנים לא נקברו בנפרד בבית הקברות הישן. סמוך לשער בית הקברות החדש חלקת קברים שהמצבות בה קטנות, בנות מחצית המטר, שוות בגודלן, ושאין אפילו השומר) =( ' כתובת אחת עליהן. אימו הזקנה של ה'עסאס בזיו טוענת שמדובר בילדים שמתו במגפת טיפוס שפקדה את דבדו ולא היה סיפק ביד המשפחות לציין את שמות הנפטרים. עין סביליה: מבית הקברות החדש שמתי פעמיי לעבר עין סביליה. ששמו, כך אומרים, ניתן לו על ידי גולים יהודיים שהגיעו ממחוז סביליה שבספרד. המעיין מקורה ושפיעתו מרשימה. ממימיו שותים תושבי העיירה ויתרת המים זורמת בתעלות ומשקה את חקלאות השלחין. מרים אימו של השומר מספרת שיהודים נהגו להתפלל ליד המעיין באביב ובתחילת החורף. ב'חורף' כוונתה כנראה למנהג "תשליך" או לשנים שבהן הייתה עצירת גשמים ויהודים התפללו שם לירידת גשמים. ב'אביב', כנראה, כוונתה הייתה לחג המימונה שנחגג סביב למעיינות העיירה. מן המעיין יצאנו לסיור בין בתי היהודים ששרדו. שלושה בתי כנסת

עם הסנטור המרוקני רדה מוחמד בוטייב שנולד בדבדו. אביו היה המנהיג של העיירה

התלהבו והמון פרוע ונסער התנפל על שכונת היהודים 4,000- בשביליה. יש המעריכים את מספר ההרוגים ב בקירוב. נשים וילדים נמכרו ממכר עבד. אחרים המירו דת משה בדת המשיחית, רבים נמלטו משביליה. בתי כנסת עלו באש וגופות ההרוגים היו מושלכות ברחובות. הזעם והרעה התפשטו משביליה לקהילות ישראל שבקורדובה, ואלנסיה, מורסיה, טולדו וברצלונה. יותר משבעים קהילות נפגעו במהומות הקנ״א. הרב חסדאי קרשקש, מגדולי ישראל בתקופה ההיא, שלח מכתב לקהילת אוויניון בצרפת "יום ראש חודש תמוז המר והנמהר דרך ה׳ קשתו כאויב על קהילת שביליה רבתי עם... הציתו באש שעריה, הרגו בה עם רב, רובם המירו ומהם נמכרו לישמעאלים הטף והנשים, והיום מסילת היהודים יושבת בדד, מהם מתו על קדושת ה' ורבים חללו ברית קודש". משביליה באו משפחות רבות יחד עם רבי דוד הלוי... ומהם היו הרבה כהנים שעברו בפנים הארץ וישבו בעיר בודדה ורחוקה מאדם בעיר דבדו... קהל גולים אלה נודעו בשם קהל שיבילייאנוס. הרב טולידאנו סבר שיהודי שביליה הגיעו לדבדו מתלמסאן שבאלגיריה. סלושץ כתב שגולי שביליה באו לדבדו מפאס אחרי אירועי שנת רכ״ה. דעת הרי״ם (ר' יעקב משה) טולידאנו נראית יותר מפני שבפעם הראשונה שדבדו מוזכרת במקור יהודי היא מוזכרת עם קהילת תלמסאן: ״ויהי בשבתו על כסא ממלכתו ויאסוף אנשי חיל וילך על טרימיסן (היא תלמסאן) וילכדנה וינוסו קאייד מאנצור ואחמד המלך בן אחותו ובני העיד והיהודים אשר היו אתם להציל נפשותיהם ממוות ויעברו דרך דיבדו ויתפשם מולאי עמר ויתנם בבית הסוהר וישבו שם בדבדו ימים רבים... מקורות אחרים יודעים לספר על בוא יהודי שביליה לדבדו:

ביומנו של ידידי ורעי ניסים קריספיל (אחד המדריכים המיומנים ביותר למרוקו) הוא רשם על המסע שלו לדבדו

40

2021 : טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני 13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו