הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

בתקופה המוסלמית העיר סביליה נקראה אישביליה ), כפי שניתן לראות בחותם של הקהילה اشبيلية בערבית ( היהודית מאותה תקופה, וכפי שמעיד שמו של אחד הראשונים שחיו בספרד בימי הביניים, הריטב"א (ר' יום טוב בן ר' אברהם אל-אישבילי). העיר מתגאה באישים שנולדו בה, כמו: הקיסר טריאנוס, אך גם באלה שקבורים בה, כמו כריסטופר קולומבוס (האפר שלו נמצא בתוך ה'חיראלדה'), דייגו ולסקס ומוריו. העיירה דבדו נמצאת לרגלי רמת לגעדא בצפון מזרח מרוקו והקהילה היהודית שהייתה אחת מהקהילות העתיקות והחשובות בדרום מזרח מרוקו לצד חבל תפילאלת. דבדו רחוקה ק"מ דרומית לדרך המהירה המחברת את פאס לאוז׳דה. 50- כ מ' מעל 900- דבדו נמצאת בבקעה המתנשאת לגובה של כ פני הים. הדרך המובילה לבקעה הנקראת 'פום דבדו' (פתח דבדו) הנוף הררי ודומה ליישובים אחרים הנמצאים על הרי הריף. דבדו די מיוערת והיא גם מוקפת בפרדסים של פרי הדר למיניהם. אני ביקרתי כאן לא מעט פעמים... איבן סעיד גרנאת הזכיר את דבדו. שבט בני 13 במאה ה עלי היו שליטי המקום ובראשם עמד מוחמד איבן זגדן שביצר את העיירה. שליט תלמסאן אבו חמו יצא למלחמה נגד בני עלי וזרע הרס בדבדו ובסביבתה. עד היום אומרים בקרב בני עלי וגם אצל יהודי דבדו: אלאלה עישה, מדוע את נאנחת? - ובנך הוא פצוע. - ומי פצע אותו? - בני הגדול. - ומי מביניהם? - מוחמד ועלי! בנה נסיך מריני בשם מוחמד את הקצ'בה 14 במאה ה והמסגד הגדול. הנסיך נתן רשות ליהודים להתיישב במקום. עד היום נותרו שרידי המצודה המרינית. מוחמד שליט פאס יצא למלחמה לעצור את התקדמות אנשי 16 במאה ה דבדו בסמוך לעיר תאזה. נלחמו 8 מאז נכבשה ספרד על ידי המוסלמים במאה ה- )1492( 15 נוצרים ומוסלמים זה בזה. עד שלהי המאה ה היה כבר בספרד שלטון נוצרי למעט מלכות גרנדה. רצון השליטים להפוך את ספרד לארץ נוצרית נקייה מדתות , קנאת בני העםהספרדי Christiana Espania לא נוצריות ביהודים עשירים מקורבים לשלטונות, מומרים שקטרגו שכל מה שיהודים חפצים בו הוא רעת הגויים, מלשינים בני ברית שהלשינו אצל ראשי השלטון ובפרט בפרשת יוסף פיגון האומללה - אלה היו ביסוד גורמים שזירזו את גירוש ), הגירוש הראשון. 1351 יהודי שביליה וספרד בשנת הקנ"א ( .)1492 עוד לפני הגירוש הגדול של שנת התרנ"ב ( היסטוריה של דבדו, ושל יהודי דבדו 13- החל מהמאה ה

פרשת יוסף פיגון: דון אנריקו, מלך קשטיליה, מינה יהודים לגובי מיסים מטעם המלכות, כן מינה את יוסף פיגון, מנכבדי יהודי קהילת שביליה אשר בדרום מזרח ספרד, למוכס ראשי של קשטיליה. יוסף פיגון היה מקובל מאד על המלך ואהוב ונכבד בעיני העם הספרדי. אך היהודים התייחסו אליו אחרת. הם קינאו בו והלשינו עליו אצל המלך לאמור שהוא אדם סכסכן ומועל בתפקידו הרם. פיגון השיב למתנגדיו כפועלם, והיחסים בינו לבין ראשי הקהילה התערערו מאד. באסיפה של ראשי קהל שביליה נפלה החלטה אומללה לגזור דין מוות על יוסף פיגון. בינתיים המלך דון אנריקו מת, ודון יואן מלך תחת אביו . בימי הכתרת המלך הצעיר נמצאו יהודים 1379 בשנת נכנסים ויוצאים בחצר המלך. תוך אינטריגות והשתדלויות השיגו בזריזות רישיון מהמלך דון יואן ״לסלק ולאבד יהודי מלשין או בוגד״. באישון לילה באו יהודים לבית יוסף פיגון, העירו אותו משנתו בטענה שהם באים לקחת את פרדיו, וכאשר פתח להם את דלתות ביתו תפשוהו וכרתו את ראשו. הוצאתו להורג של פיגון זעזעה את המלך והעם. המלך העניש את האשמים ושלל מן היהודים את הזכות לדון בדיני נפשות. העיר שביליה רעשה וגעשה. פרדיננד מרטינז, כומר בשביליה, מצא שעת כושר להחריף את מאבקו ביהודים. בדרשותיו היה מבטיח גן עדן ושלווה נצחית לנוצרי שהורג דרש 1383 יהודי אחד. המלך עמד לימין היהודים ובשנת מהכומר להפסיק את דרשותיו השטניות נגד יהודים. במכתב ששלח לכומר כתב המלך: "...אנו המלך נותנים לך לדעת פרדיננד מרטינז שקהילת היהודים של העיר האצילה שביליה שלחה אלינו להתאונן, ואמרו שאתה עושה להם רעה ונזק, ולכן אנו מצווים ואוסרים עליך לשפוט ולדון יהודים״. הכומר התעלם מאזהרות המלך וההסתות הלכו והתרבו. הוא עשה משנאת ישראל עיקר מעיקרי דתו. ראש הכנסייה בשביליה תבע ממרטינז לחדול ממאבקו ביהודים, ואף אסר על הכומר לדרוש ולשרת את הציבור בכנסייה. מת המלך הצעיר דון יואן, וכן מת גם ראש 1390 בשנת הכנסייה, ובאו ימי התרופפות השלטון. מרטינז המשיך בדרכו ושלח איגרות למחוזות הכנסייה להרוס בתי כנסת אשר בתחומן ולהביא לו תשמישי קדושה של בתי כנסת כאות ניצחון. הוא נשא נאומים בראש חוצות וברחובות העיר והשליך שיקוצים וגידופים על עם ישראל, ועל תורתו ותבע מהיהודים או התנצרות או מוות! בחודש ) נשא מרטינז נאום בוער, ומאזיניו 1391 תמוז שנת הקנ"א (

39

2021 טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני :13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו