הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

בוא ילדי, עזור לי וקח את הסל הזה לסידי אל חכם. לקחתי את הסל ונכנסנו בין סמטאות העיר העתיקה אח, שם קברו של הצדיק סידי ָ ל ְ עד שהגענו אל המ אל חכם. היה חושך בתוך המתחם וזה הפחיד אותי. סיפרתי לאמי היא נתנה לי דירהאם ורצתי הביתה. את אשר אירע, היא שמחה ואמרה לי: זה שעזרת לאישה יהודייה ולהגיע לצדיק היהודי העתיק ובברכתו של צדיק זה תחול עליי ואין לך מה זאת הייתה הפעם הראשונה בחיי שנכנסתי לחשוש. לרובע היהודי – המלאח. התקבלתי ללימודים באוניברסיטת חסן 1988 בשנת השני באל ג'דידה, שם סיימתי את לימודי תואר , נסעתי 1990 לביולוגיה וגיאולוגיה. לאחר מכן בשנת לשוויץ ללמוד חקלאות ולימודי רפתות (גידול צאן, פרות חלב). סיימתי עם דיפלומה "טכנולוגית רפת" . , פגשתי צעיר, שהתמחה בגידולי ירקות 1994 בשנת וסיפר שיש לו חבר, מהנדס חקלאות ישראלי טוניסאי במקור, אשר מחפש דירה להשכרה ומטרתו לסייע לשיתוף פעולה בין ישראל לבין מרוקו. הדבר נראה לי מוזר על רקע המאבק בין ישראל לפלסטינים. אכן נקה. ַ בּל ַ ז ַ קישרתי בין הישראלי לבין משכיר דירה בק הישראלי נהג לבקר אותי לעתים קרובות בחווה המשפחתית שניהלתי ב''דוכּאלה'' (מחוז במרוקו). כשביקר אותי לא הסכים לאכול, היה דתי ורצה לשתות רק תה או קפה. במהלך שהותו אצלי דברנו על שיחות השלום בין ישראל לבין הפלסטינים ועל העתיד, אך הוא היה פסימי. למרות זאת אמר לי: למה לא תבוא לבקר בישראל. השבתי שאני לא רוצה לחיות במקום של מאבקים ומלחמות. הוא ענה: אתה טועה, אתה קרבן של התעמולה בעיתונות הערבית.

משפחה יהודית מטוניס החיה בצרפת שבאה לבקר במרוקו והגיעו לאלג'דידה. הצעתי להם שבדרך יבקרו מּוּר במתחם הצדיק היהודי רבי ברהאם מוּל ניס ֶ ז ַ בא זצ"ל – רבי אברהם בעל הנס, אליו נוהרים יהודים רבים מכל העולם, ועולים אליו לרגל לקבל ברכה. התנדבתי מּוּר. הגענו ֶ ז ַ ללותם, ביקרנו במתחם הצדיק וסיירנו בא לאל ג'דידה, בקרנו באתריה ולסיום הלכנו לחוף הים. אב המשפחה דוד עמאר הודה לי מאד על הסיוע והסיור בעיר ואף נתן לי שטר של חמשים דירהאם, אני סירבתי בתוקף לקבלו כי ביצעתי את הסיור בשמחה. פרצה בצורת במשך שלוש שנים רצופות 1995 בשנת במרוקו ורבים מן הצאן ומן הבקר מתו. כאן נפלה ההחלטה בלבי לחפש מקום אחר לחיות בו. גמלה בלבי ההחלטה לנסות לחיות בישראל, מדינה מתקדמת ובעלת תרבות עתיקה. למעשה, הגעתי למשרד הקישור הישראלי שהיה אז ברבאט, בקשתי וקיבלתי ויזה לישראל, חזרתי שמח וטוב לב לביתי. למשפחתי סיפרתי שאני נוסע לאגאדיר ולא לישראל. באותו זמן חשבתי גם לנסות ולהשתקע במדינות אחרות מלבד ישראל. נסעתי לקהיר במצרים ושהיתי שם שבוע 1999 בשנת ימים. בסוף אותו שבוע הגעתי לשגרירות אוסטרליה כדי לקבל אשרה, אך שם סרבו לאשר לי כי הייתי רווק. ניצלתי את הזמן לביקור באתרים שונים בקאהיר, בסוף הסיור קניתי כרטיס אוטובוס לתל-אביב. נסענו דרך מעבר רפיח, ישבה לידי תיירת צעירה מקנדה ששכנעה אותי לבקר בירושלים. התפעלתי מקבלת הפנים החמה במעבר הגבול לישראל לעומת המעבר המצרי. בישראל הסתובבתי מעט בתל-אביב ואחר כך נסעתי לירושלים, ביקרתי ברחובותיה, במסגד אל-אקצה, כנסיית הקבר. כאן בירושלים התארחתי אצל בחור שיש לו הוסטל

נקה נערה שהייתה ַ בּל ַ ז ַ באחד הימים פגשתי בק עם הוריה בביקור במרוקו. בשיחה הסתבר לי, שזו

ללינה ללילה והוא סיפר לי שהוא מוגרבי ושיש אפילו דרכון מרוקאי בידו, הופתעתי

עם שמעון פרס ז"ל

עם אחת מהקבוצת שהדרכתי בטיול למרוקו

19

2021 טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני :13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו