הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

מספר חברות העוסקות בנושא זה. השוק הזה עדיין פרוץ, והמחירים משתנים לפי הדחיפות של הנוסע והרצון של החברה, לכן כדאי לעשות "סקר שווקים". כשמגיעים לנמל התעופה במרוקו צריך לגשת עם אישור הויזה למשרד משטרת הגבולות, ולקבל את הויזה האמיתית בדרכון. בדרך כלל לא עושים בעיות והכל מסתדר. מהרגע שיוצאים משדה התעופה - השמים הם הגבול. אין שום בעייה להסתדר במרוקו לבד. התחבורה הציבורית לרוב טובה ואפילו מצויינת, מלונות מחכים על כל צעד ושעל, האנשים ידידותיים, ובעיקר רוצים את התשלום בסוף השרות האדיב. אנגלית אינה שפת תקשורת במרוקו. עוזר מאוד אם יודעים קצת ערבית וקצת צרפתית. אבל אפשר להסתדר והמאמץ שווה כי למרוקו יש הרבה מה להציע לתייר. טיפים צריך להכיר קצת את המנטליות המרוקאית לפני שנכנסים לכל מיני סיבוכים. בקניות אסור לקפוץ על המחיר הראשון, יש לנהל משא ומתן, * אבל בנועם ובהגיון. להציע מחיר הרבה יותר נמוך מהראשון ואחר כך לעלות ולהיפגש באמצע. בדרך כלל זה עובד יפה. במקומות כמו קצבות או מלאחים או מדינות, שהסימטאות * בהם מפותלות ועקלקלות ולעולם לא תוכלו להתמצא בהם לבד, כדאי לשכור מדריך מקומי. כאלה מחכים לכם בכל מקום ערימות ערימות, וכל אחד מציע את שירותיו ולא מרפה ממך. האמת היא שבלעדיהם לא תגיעו לכל מיני דברים קטנים ומעניינים שעושים את הטיול, אבל חייבים להתמקח איתם לפני היציאה לדרך ולקבוע מחיר שיהיה מקובל על שני הצדדים. לעולם אל תסכימו ל"בסוף הסיור נראה" או "כמה שאתה רוצה, אדוני" - זה אף פעם לא נגמר בהסכמה בסוף הטיול ומשאיר הרגשה לא נעימה. אל תתנו טיפים גדולים מדי. זה משחית את המקבלים * ומקשה על הבאים אחריכם. לילדים לא לתת יותר מחמישה, שישה דרהמים. וגם למבוגרים לא להגזים, כולל נהגי מוניות. כל אחד שתשאלו ברחוב איך מגיעים ל... מיד יתנדב ללוות * אתכם, להדריך אתכם ולהראות לכם. התנערו מהם בעדינות (לא תמיד העדינות מספיקה) ותבקשו רק שיראה לכם מרחוק או יסביר לכם. פשוט אין לזה סוף.

מקורר היטב וסמיך מאוד. טעם גן עדן. באש לשתייה, אין מה לדבר: מיץ תפוזים טבעי, סחוט הרגע, קר וטעים, מוגש לכם בכל דוכן ובכל מסעדה. בתיאבון. מסורת ולבוש מרוקו היא מדינה המיטיבה לשמר את המסורת שלה. ככלל, אין הם מתפתים אחרי פיתויי מהמערב, אופנותיו המתחלפות ולבושו החושפני. מסייע בידם האסלאם. מרוקו אינה קנאית. ההיפך הוא הנכון, היאמאוד ליברלית ופתוחה, אך גםמשכילה לשמר את מסורתה בכל הנוגע למנהגים ולבוש. ברחובות הערים המודרניות ביותר, רוב התושבים לבושים בבגדים המסורתיים. הנשים לובשות ג'לאבות צבעוניות, ועוטות צעיפים לראשן. הגברים חלקם לובשים גם הם את הג'לאבה המסורתית ואת נעלי העור הנראות כמו נעלי בית. הג'לאבה היא לבוש יפה, ולנשים הוא מחמיא מאוד. הנשים נראות מאוד נשיות ויפות עם הג'לאבות והצעיפים. לצד הג'לאבה לובשים גם את הכפתאן, שהוא ללא הקפישון ההכרחי בג'לאבה. בהרי האטלס התושבים הרבה יותר שמרנים. הנשים מתעטפות בשתי יריעות בד גדולות המכסות את כל כולן ומשאירות רק את העיניים חשופות. הגברים לובשים את הגונדרה, שהיא כותונת כחולה, תכלת או לבנה, ועליה רקומים סמלים אופייניים בצבע צהוב. לראש הם עוטים יריעת בד גדולה באותם צבעים, כשהם צונפים אותה במיומנות כדי לכסות את ראשם וחלק מפניהם. יפה לראות את התלבושות האלה, ויפה לראות איך אנשים יודעים לכבד את המסורת שלהם. גם בבנייה שומרים בקפדנות על המסורת. כל אזור וסגנון הבנייה שלו. בסהר והרי האטלס הבנייה היא מבוץ ואדמה, הסגנון מאוד ייחודי, והבתים מתמזגים עם הנוף עד שכמעט אין להבדיל ביניהם. גם בערי החוף שומרים על המסורות המקומיות, אם זוהי מורשת פורטוגלית, מורית או ספרדית. גם בתים חדשים נבנים באותה מתכונת. תעתיק - על קצה המזלג תמיד יש בעייה עם העברת שמות ובכלל מלים משפה לשפה. בערבית יש אותיות שאינן קיימות בעברית וההיפך. קצבה או קסבה? התעתיק הנכון הוא קצבה, כי כך כותבים בערבית, אך בפועל מבטאים קסבה. אז איך לכתוב? סולטאן או שלטאן? צריך לכתוב שלטאן אבל מבטאים סולטאן. מוואחידון או מואחדון? נכון לכתוב מואחדון, אבל אז לא ידע הקורא העברי לבטא את המילה נכון. מוראביטון או מראבטון? צריך לכתוב מראבטון, אבל .... וכך הלאה. רבות הבעיות שניצבות לפני כותב, עורך או מתרגם, ואין לזה תשובה אחת וגם לא פתרון מוסכם. כניסה למרוקו עד לפני זמן לא רב, ישראלים יכלו להיכנס למרוקו רק בקבוצות מאורגנות עם ויזות קבוצתיות. היום התפוגג האיסור הזה, ויחידים יכולים לקבל אישור לויזה מרוקאית. בארץ יש

50

2020 : תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' 12 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו