הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

בנתניה. הוא נשוי לבלהה, שעוסקת בחינוך מיוחד ואב לארבעה בנים, כולם שירתו כקצינים בצבא. וכל ההישגים האלה קרו למרות או בגלל, שגדל במשך שמונה שנים במעברות: שנתיים במעברת בן אפרים רחובות ועוד שש שנים במעברת כורדני ב' בקריית אתא. "המעברה אז הייתה כמו טירונות", אומר אשר. , רק חודש- 4 "יש כאלה שעשו טירונות של בה"ד חודשיים במעברה ואז ועזבו, והיו אלה שעשו טירונות שנים במעברה, כמוני". 8 גולני וצנחנים של כילד 1950 אל המעברה הראשונה הוא הגיע בשנת בן ארבע, עם הוריו שעלו מאלכסנדריה שבמצרים. אביו ויקטור עסק במצרים במסחר ואמו קורין ניהלה חנות פרחים גדולה. המשפחה הופנתה למעברה ברחובות. "קיבלנו את הציוד לעולה המתחיל שהופנה למעברה: מזרן מקש, מיטת ברזל, שתי שמיכות ופיילה לכביסה", מספר אשר. "כשהגענו למקום, ההורים שלי נתנו לי לבחור את האוהל שלנו מתוך שורת האוהלים במקום. בחרתי את האוהל שבקצה. התחלנו לנכש את העשב שבתוך האוהל. אבא מתח את החבלים. הוא ידע איך לעשות את זה מהפיקניקים שעשה באלכסנדריה. הוא הביא קרשים וחפר תעלות מסביב לאוהל כדי למנוע הצפה בגשם". במעברה לא היו חשמל ומים. "התאורה הגיעה מעששיות נפט ובישלו על פתיליות, והשירותים היו בור ספיגה מחוץ לאוהל. בלילות המבוגרים והילדים היו עושים את הצרכים שלהם בסיר ושופכים אותם אל דלי, ובבוקר שפכו את הדלי לבור ספיגה, בול קליעה. כשגדלתי קצת, זה היה התפקיד שלי. לפני בית הספר הייתי עושה אותו, ואז הולך ללימודים". אשר הילד גויס לעזרה גם כדי להביא מים בדלי קטן מן הברזייה עבור רחצה, בישול ושתייה. "גם עזרתי לאמא, שהייתה בהריון מתקדם, לעמוד בתור לקבלת המצרכים הבסיסיים בתמורה לתלושים שהחזקתי בידי". אילו אירועים זכורים לך במיוחד מהמעברה הראשונה שחייתם בה? היה השלג הגדול בישראל. היה גשם 1950 "בחורף זלעפות והכל צף. האוהלים עפו באוויר או התמוטטו. מיטות הברזל שקעו בבוץ. כבר שקענו בעבר בבוץ בגשם, אבל הפעם הייתה הצפה. פינו אותנו משם. אני זוכר איך אנשים עומדים בגשם, צועקים ומקללים את בן גוריון".

אתה מודע לכך שמדובר בפתיחת תיבת פנדורה של טענות ומענות על קיפוח ואפליה. "נכון שיש בור ג'ורה, והיו כמובן קשיים רבים, אבל היו , בעל חברה לייעוץ 71 גם דברים טובים", אומר אשר, עסקי וסחר בינלאומי, תושב נתניה. "אפשר להראות שבמעברות גם צמחו פרחים. הרבה ילדים שגדלו במעברות, יצאו אנשים טובים. הרבה מהם למדו באוניברסיטה והפכו למנהיגים, ללוחמים ולמפקדים. למה לא לספר את הסיפור שלהם? אני זוכר את החיים במעברה כתקופה נהדרת. עברתי בהן ילדות נפלאה ובונה. המעברה הייתה גן העדן שלי, והכרתי בה אנשים וילדים נפלאים, שנשזרו בחיי החברה והעשייה בארץ". אתה מודע לכך שמדובר בפתיחת תיבת פנדורה של טענות ומענות על קיפוח ואפליה. "נכון שיש בור ג'ורה, והיו כמובן קשיים רבים, אבל היו , בעל חברה לייעוץ 71 גם דברים טובים", אומר אשר, עסקי וסחר בינלאומי, תושב נתניה. "אפשר להראות שבמעברות גם צמחו פרחים. הרבה ילדים שגדלו במעברות, יצאו אנשים טובים. הרבה מהם למדו באוניברסיטה והפכו למנהיגים, ללוחמים ולמפקדים. למה לא לספר את הסיפור שלהם? אני זוכר את החיים במעברה כתקופה נהדרת. עברתי בהן ילדות נפלאה ובונה. המעברה הייתה גן העדן שלי, והכרתי בה אנשים וילדים נפלאים, שנשזרו בחיי החברה והעשייה בארץ". למה חשוב לך להקים מוזיאון לחיי המעברות? "כי בכל פעם אני נדהם מחדש לראות כמה דל המידע של חבריי ובני משפחתי המורחבת על תקופה חשובה זו ואנשיה. סיפור המעברות, מפעיליהן ותושביהן, לא נשזר בסיפורה ההירואי של הקמת המדינה. תקופת המעברות לוטה בערפל. "אני רוצה שיספרו את הסיפור עם כל הפרטים. מדובר בעשר שנים מחיי המדינה. אי אפשר להגיד שהשנים האלה לא היו קיימות. מירי רגב אמרה שהיא רוצה להקים בתי ראשונים בעיירות פיתוח אבל עיירות הפיתוח באו אחרי המעברות". לקלל את בן גוריון ללא כל ספק, חייו של אשר ממחישים היטב את דבריו. הוא עצמו סיפור הצלחה מובהק. לאחר שגדל בשתי מעברות ובהמשך בכפר אתא (כיום קריית אתא), הוא שירת בצבא כלוחם בסיירת מטכ"ל, סיים תואר ראשון בטכניון בהנדסת תעשייה וניהול ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. הוא 2004 הוא עבד כל חייו בתפקידי ניהול, ומשנת בעל חברה משלו. בנוסף לכך, כל חייו עסק במקביל בהתנדבות, וכיום הוא משמש כרכז עמותת "פוש"

39

2020 תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' :12 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו