הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

שמונה משפחות. לא רחוק ממנו בית שנקרא על שמו של ר' מימון מּוּר. ֶ ז ַ הצרפתי מרבניה של קהילת א ה לכיוון ָ בּ ְ צ ַ ביציאה מסמטת הק מערב מתמזג לו רחוב צר ללא א" – רחוב ָ ל ְ צ ְ בּ ְ ר ְ מוצא הנקרא "ד בית הכנסת, בתחילת הרחוב נמצא י - יעיש ִ נ ְּ אג ָ ו ְ יש אלמ ִ ע ָ ביתו של י השען - אחת הדמויות הססגוניות בקהילה. נזכרתי בסיפור שסופר לי על פוגרוםשהתרחשבשלהי המאה בקהילה, כאשר נחטפה נערה 19 ה ונמכרה לעבדות. 14 יהודייה בת לאחר מאמצים רבים הוחזרה הנערה וכחלק משיקומה נשאה י. ִ נ ְּ אג ָ ו ְ יש אלמ ִ ע ָ לי

שרידי בית הכנסת על שם רבי סעיד בן עטאר ז"ל, אחיו של רבי יעקב בן עטאר ז"ל, שהוא סבו של נשיאה החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל.

את ָ ל ְ בהמשך הרחוב ניצב "צ האל" - בית הכנסת הציבורי, ַ לכּ ְ ד

ס ֶ נ ֶ יע, לצדיק ר' אברהם מוּל א ִ אבּ ָ ר ְ הובילה לנהר אוּם א בּי - השער המערבי, שם נקודת המפגש ִ ר ְ ג ַ אבּ אלמ ָ ולבבּ הראשונה עם הנהג. ניגשתי לנהג להודיע לו לאן פניי מועדות. לפתע שמתי לב לכך שעברה רק כמחצית השעה מהרגע בו נפרדתי מהנהג ברחובה הראשי של העיירה (והודעתי שניפגש בחלוף כארבע שעות...) כעת הבנתי את פשר מבטו אח. ָ ל ְ התמוה של הנהג עת הוריד אותי בפתח המ לראשונה התוודעתי לכך שזיכרונות ימי הילדות אינם צילום מדויק של המציאות. דמיון ומציאות שזורים בהם מעט בערבוביה - האחד תופס את מקומו של חברו. תחושת המרחב והמרחק קטנו עד כדי כך שלא האמנתי שהמציאות שונה מהדמיון במרחק של שני עשורים בלבד. לצערי דמיון המרחב אכזב, פגע בתפיסת מרחב ילדותי במוחי. המשכתי בסיור. הפניה לרוח דרום הובילה לסמטת אם - בית המרחץ ָ מּ ַ ה, שם היה מבנה הח ָ בּ ְ צ ַ הק המסורתי, אשר שימש את היהודים והערבים כאחד. זוכר אני את ימי שישי טרם כניסת השבת, ידי הייתה אם. ָ מּ ַ שלובה בידו של אבי וכך צעדנו שנינו אל תוך הח יל - היה אבי מקרצף את עורי ויוצק על ִ ב ֲ ה ַ באולמו המ ב וצחור כשלג הייתי ֵ גופי קיתונות של רותחים. אדום, לוֹה שב אל ביתנו, לובש בגדי שבת וצועד עם אבי בשמחה ובטוהר אל בית הכנסת לקבל את שבת המלכה.

אשר היו לו שימושים קהילתיים נוספים, וזאת להבדיל מבתי הכנסת הפרטים הקטנים והרבים שהיו. בית הכנסת הציבורי שימש לא רק מקום תפילה, אלא מקום מפגש וריכוז לאספות ועד הקהילה, בית מדרש ר" בו למדו ֶ ד ֶ לתלמידי חכמים ללימוד תורה וגם כ"ח הילדים עד הגיעם למצוות. שנה אחורה, יכולתי להריח את ריח 25 נשאבתי באחת נרות השמן של בית הכנסת ולשמוע במוחי את ברכות 'שבת שלום', אשר היו המתפללים מברכים האחד את חברו, עת יצאנו אבי ואני את בית הכנסת בסיום תפילת השבת, לבושים במיטב בגדינו. זיכרון רודף זיכרון. ניגון שינון ה'אלף-בית' בבית הכנסת בגיל ארבע, המלמד אשר שימש גם כ"גננת" העסיק אותנו בלימוד קרוא וכתוב, ובכך אף שיחרר את האימהות לעיסוקיהן בעבודות הבית. לימים, סיפר לי אבי שתפקידו של המלמד היה גם לבדוק את ניקיון ידיהם וכפות רגליהם של התלמידים, בעוברו עם השוט מטיל האימה. ניגון לימוד התורה ואף סיפורי האגדות מפי הרב בדרשות השבת בבית הכנסת עלו וצצו. בשבת, בין תפילת מנחה לערבית, התקיימה בבית הכנסת סעודה שלישית, בה סיפר הרב סיפורים עליהם גדלנו ושעברו מאב לבן במשך מאות בשנים. לילות חורף ארוכים וקרים העברתי בעודי רך בשנים, מכורבל בשמיכה ומרותק לסיפורים. בשלב מסוים מצאתי עונג בהאזנה לסיפורים הללו, שהיה בהם לא רק מקור לבילוי זמן פנוי ולקטילת השעמום, אלא גם נעימות ומתיקות, הם השרו בי שלווה ובטחון. המשכתי לצעוד ברחוב. ליד בית הכנסת נמצא המקווה שבימיו הטובים היה הומה בנשים יהודיות. מול המקווה

ה" – בית ָ י ְ נ ֶ מ ְ אר ת ָ אם נמצא בית הנקרא "ד ָ מּ ַ סמוך לח השמונה, על שום שהיו בו שמונה חדרים שגרו בהם

32

2020 : תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' 12 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו