הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

אבּוֹן" ניצב ָ אר ס ָ בקצה המזרחי של החומה במתחם "ד לו מגדל גבוה ומבוצר היטב ששימש בימי הפורטוגלים כעמדת תצפית והגנה וכמרתף לאחסון אבקת שריפה. רוּד". על המגדל היו מקננות ַ אר אלבּ ָ בערבית קראנו לו "ד החסידות בכל שנה באביב, כאשר היו חוזרות מנדודיהן לקניהן. בעונת החיזור הן היו מלקלקות במקוריהן ומשמיעות קול נקישה מיוחד, שזכה בערבית לכינוי "לק-לק", שהיה מהדהד באוויר העיירה. ככלל החסידה אצלנו בקהילה נחשבה לציפור קדושה והתושבים האמינו שהיא מביאה ברכה לבית וליושבים בו. במתחם ההרוס עומד על תילו מבנה בו שני קברים של וי והשני ִ או ָ י ד ִ יד ִ יח' ס ֵ שני קדושים, האחד מוסלמי, ש קדוש יהודי עלום שם, אשר קבורים אחד סמוך לשני. לפי המסורת קבר הקדושים משתי הדתות היה מקור א" – מלריה שהיתה נפוצה בגלל ָ מ ְ מזור למחלת "אלח דגירת יתושים שהמיתו קדחת על תושבי העיירה סמוך יע. ִ אבּ ָ ר ְ לנהר אוּם א המשכתי לצעוד לאורך הסמטה המרכזית בה היו חנויות, בתי כנסת ובתי מגורים, שפעם היו מסוידים לבן ופתחיהם צבועים בכחול. בזמנו, כל משפחה נהגה לסייד את חזותה הפונה לסמטה במועדי ישראל אח ָ ל ְ מ ַ בעיקר לפני חג הפסח, עד אשר סמטאות ה היהודי היו בוהקות בלובנן ונקיות. הבטתי בצער על אח. כיום, טיח הקירות ָ ל ְ מ ַ השינוי החד שחל במראה ה המתפורר וצבע האדמה הוא השולט, הדלתות הכבדות מעוטרות במסמרי ברזל חלודים, חלוקי הנחל שריצפו את הסמטאות נעקרו זה מכבר ובורות נפערו בהן בשל הזנחה, הפנסים עומדים במקומם מבוישים כאילו נשכחו ובתי המנורה שבהם שבורים ונוטים ליפול. זיכרון ילדות צף ועלה במוחי, עצרתי ועצמתי את עיניי. בעיניי רוחי ראיתי כיצד חציתי את הסמטה בחשיכה כדי לקנות לאבי סיגריות מהשכונה המוסלמית השכנה, בידי חופן מלח ופיסת ברזל, בהם צייד אותי אבי מפאת החשיכה-שהיא עולמם של השדים והרוחות. מלח כידוע, בשעה שמשליכים אותו לאש משמיע מיני פיצוצים, ופיצוצים מבריחים שדים ורוחות, והברזל גם הוא על פי האמונה מבריח שדים. אני זוכר מקטנותי בלכתי לישון, אבי היה מניח סכין מתחת לכרית השינה שלי, שחלילה לא יפגעו בי שדים. נזכרתי שבקהילתנו היה ילד שלעתים היה נופל על הרצפה, והנפילה היתה כּוּסים. בעת המחזה הלא סימפטי, כילדים ְ ר ִּ מלווה בפ היינו צועקים נכנס בו שד, תמיד היה מבוגר או מבוגרת בסביבה שהיו נוטלים סכין, פותחים את כפתורי חולצתו, ומניחים סכין על חזהו, והנה הפלא ופלא הילד חדל לפרכּס ותוך מספר רגעים היה קם כלא קרה דבר. עת

התבגרתי הבנתי שההתקף זה מקורו במחלת הנפילה יוֹן, אפּילפּסיה בלעז. על פי התפיסה המסורתית, ְ פ ִּ או כ יהודי הקהילה מסבירים שאדם כזה נכנס בו שד, כלומר השד השתלט על גופו, ועל פי התפיסה המודרנית, שכל יוֹן נובעות מליקוי זמני בתפקוד, בדרך כלל ְ פ ִּ צורות הכ באזור אחד של המוח, כאשר בזמן ההתקף משתבשת הפעילות החשמלית הסדירה של המוח בשל התפרקויות חשמליות חריגות, כלומר נתק חשמלי, ואין כמו ברזל לחיבור מחדש. ואם בשדים עסקינן, נזכרתי שאמי היתה מקפידה לכסות את סיר התבשילים כל בוּ השדים את ְ ח ְ ת ִ אימת שהיה מונח במטבח פן חלילה י ידיהם לתוך התבשיל. חיוך חם עלה על שפתיי. אח. ָ ל ְ פקחתי את עיניי והמשכתי לצעוד בין סמטאות המ ויזואלית, למעט ההזנחה, נראה שלא נעשו שינויים במבנים במשך השנים, הוא נשאר כפי שהותרנו אותו, למעט הצבעים השולטים. בעבר שלטו הלבן והכחול שנה לאחר מכן שלט הצבע הירוק 25 בקירות ובדלתות, - צבע האסלאם. עם זאת, השינוי המשמעותי שהיה חסר לי להשלמת אח שבמוחי כילד, היה עמוק יותר. היעדרם ָ ל ְ תמונת המ של היהודים על לבושם המיוחד ואווירתהקשר והאחדות המיוחדת שהיתה יכולה להתקיים ולפעפע רק בשכונה יהודית ספוגת מסורת ואמונה תמימה... ואלו אינם עוד! הבלעתי אנחה והמשכתי לצעוד בסמטה המרכזית. משמאלי הזדקר ביתו של ראש ועד הקהילה היהודית שהיה בעל השפעה על השלטונות ועל פיו יישק דבר. עמדתי מול דלתו הכבדה והחזקה שבחזיתה תקועים עשרות מסמרים הסדורים בשורות, אשר נועדו להוסיף חוזק והדר, המרמזים שכאן גר איש חשוב, חזק ובעל הון. בצדה האחורי של הדלת מותקן בריח ברזל ברוחב הדלת המשרה ביטחון למתגורר בבית. למתבונן מבחוץ מתקבל הרושםשזו לא רק דלת, אלאאומנותהמשולבת בביטחון ומצדיק את האמרה: "ביתך הוא מבצרך". וכך, בעומדי מול דלתו, ריח חלות השבת אשר נהג אבי להביא לראש הקהילה בשק גדול, עלה באפי. מנהג של גמילות חסדים היה נהוג בקהילה, מידי בוקר שישי, נהג אבי אח ָ מל ְ לאסוף חלות טריות מבתי המשפחות המבוססות ב (אשר נהגו לאפות חלת שבת במיוחד עבור הנזקקים), ומביאם בשק סגור לבית זה של ראש ועד הקהילה, בני ביתו היו מכינים חבילה לכל נזקק בה היו מצרפים לחלות נרות שבת, קופסת גפרורים וממבחר פירות העונה. לאחר הכנת החבילות, אבי היה מכניס אותן לתוך השק והיה מחלקם לנזקקים בביתם כמתן בסתר. חום פשט בליבי לזכר האחדות והאכפתיות אשר שרתה בקהילה.

30

2020 : תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' 12 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו