הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

נוסף שהיה שגור בפי יהודי מרוקו: "יהודי ללא חמין, כמלך ללא מדינה". פתגם המעיד על כמיהתם הרבה של יהודי מרוקו לתבשיל המאפיין את השבת בלבד והוא החמין. גם ערביי השכונות הצמודות לשכונה היהודית התאוו לאכול את החמין ושכניהם היהודים היו מכבדים אותם בתבשיל המיוחד. בּ ְ ר ְ אח, ומכאן שמו "ד ָ ל ְ צעדתי כיוון העורק הראשי של המ אח שמשני צדיו היו ממוקמים ָ ל ְ אח" – רחוב המ ָ ל ְ אלמ בתי היהודים ובין הבתים היו מחולקות חנויות לפי סדר אן ממוקמת החנות הראשונה, חנות ָ ר ְ מסוים: ליד הפ הירקות ופירות העונה, חנות לפירות יבשים, חנויות מכולת לצריכה יומיומית, חנות למכירת חמוצים וכך הלאה. ביניהם בנויים בתי כנסת והמלון היחיד שהיה בבעלות יהודית. ה – עולי הרגל הפוקדים את ָ אר ָ י ִ מלון זה אכסן את הז מקום ציונו של הקדוש ר' אברהם בעל הנס. במורד הסמטה המרכזית, ביתו של הצדיק ר' אלישע בן ואעיש, שהיה ידוע באהבתו לבני קהילתו ובעזרתו להם. מספרים עליו שלפני חג הפסח, היה נוהג לרכוש כמות גדולה של אגוזים, שקדים, תמרים וצימוקים והיה מורה לחמשת בנותיו לכתוש אותם כדי להכין מהם חרוסת לכל בני הקהילה. שתיים מחמשת בנותיו נשאו לשני אחים לבית משפחת בן עטאר: זהרה נישאה לרבי סעיד בן עטאר וחנינה נישאה לר' יעקב בן עטאר שהוא סבו של נשיאה החמישי של מדינת ישראל יצחק נבון ז"ל וגם סבו של יעקב בן עטאר מנופלי מחלקת הל"ה, שנפלו בה' בשבט תש"ח ועל שמם הוקם קיבוץ נתיב הל"ה, שם ביתי.

אח ָ ל ְ המפגש עם המ אח בשימושו המיוחד "רובע היהודים" נזכר ָ ל ְ המונח מ , הכתוב 1541 כנראה לראשונה במכתב שנכתב בשנת בערבית מוגרבית של אדם שעלה לארץ ישראל מהעיר ה ָ אח ָ ל ְ פאס. בערבית הספרותית פירושה של המילה מ אח נבנה בדרך כלל מחוץ לאזורי ָ ל ְ כרה מלח. המ ִ הוא מ המגורים והמסחר של המוסלמים, בתוך חומותיה של אח מוקף חומה ובה ָ ל ְ ה. המ ָ ינ ִ ד ֶ העיר המוסלמית המ שער או מספר שערים שנפתחו בבוקר וננעלו בערב, כשלידם הוצב שומר והעניק מחסה ליהודים מפני אס בשנת ַ אח הראשון נוסד בעיר פ ָ ל ְ מעשה איבה. המ ף עבד אלחק, ומאז ֻ לטאן אבו יוּס ֻ בפקודת הס 1438 נקראו כך כל תחומי המגורים של היהודים. החל ממאה ים בכל מקום שבו התגוררו יהודים והם ִ אח ָ ל ְ זו נבנו מ הוכרחו לחיות בהם. היהודים ראו בזה גזירה רעה על אח השני נבנה ָ ל ְ אף הטעמים של הגנה על היהודים. המ , 1682 אס בשנת ַ נ ְ כּ ֶ , השלישי במ 1557 ש בשנת ֶ ראכּ ַ במ אט ָ בּ ַ , החמישי בר 1804 וירה בשנת ַ ס ֶ דור – א ַ הרביעי במוג ים ִ אח ָ ל ְ , נבנו עוד מ 19 ובהמשך המאה ה – 1807 בשנת בערים ועיירות בכל רחבי מרוקו. אח התחלתי את מסעי. עוד לפני כניסתי ָ ל ְ מול שער המ נים, כל ְ פ ִ ל ְ י ו ַ נ ְ פ ִ למלאח, בכניסה למקום אותו הכרתי ל שביל וכל סמטה בו. עלו וצפו במוחי ובליבי הצלילים, הריחות, התחושות... בדיוק כמו אז.. מחזירים אותי שנה אחורה, לזמנים בהם השתובבתי 25 בהבזק אחד על מרצפות המלאח, מכיר כל אבן, כל פינה וסמטה... עד עלייתי ארצה. אח הינו השער לזיכרונות, השער שמעלה ָ ל ְ שער המ את מפלס ההתרגשות. שאפתי נשימה עמוקה מהריח שעמד באוויר, ריח שהיה טבוע בי מימים ימימה וצעדתי אח. ָ ל ְ פנימה אל תוך המ אן - המאפייה השכונתית ָ ר ְ אח היה הפ ָ ל ְ מול שער המ ה. ָ ינ ִ כ ְ בה אפו לחם ובישלו קדרות החמין של שבת - שׁ יל עלה באפי והעלה חיוך נוגה על ִ ב ֲ ה ַ ריח הסירים המ שפתיי - זוכר שתמיד כשהגעתי לקחת את סיר החמין המשפחתי תהיתי בפליאה כילד, ביני לבין עצמי, כיצד אן מכיר בדיוק נמרץ את כל ָ ר ְ הערבי המפטם את אש פ הסירים ויודע להכניסם בדיוק לפי סדר הוצאתם. ליהודי מרוקו פתגם רווח המבטא נאמנה את יחסם המיוחד של היהודים לשבת, את ערגתם ליום הקדוש: ין", ְ אי ַ כ ְ ֹ ש ֶ ס ל ְ מ ֶ ח ְ בּוֹ ל ְ ט ֶ ין, ר ְ אי ַ נ ְ אד אוּל ת ַ ח ְ ל ַ אז א ָ א ד ָ יל ִ "א ופירושו: "אם עברו ימי ראשון ושני, את החומוס לחמין השרו". עד כדי כך ערגו היהודים לשבת, שהחלו להתכונן לאליה נפשית וגשמית כבר מיום שלישי בשבוע. פתגם

אבּוֹן" – בית ָ אר ס ָ לא הרחק מבית הצדיק נמצא "ד הסבון, שבעבר הרחוק, כך מספרים היו מפיקים סבון,

אלא שהמבנה ניטש עם השנים ואנחנו הילדים ניצלנו את הרחבה ההרוסה כמגרש משחקים בשעות הפנאי. בדרך כלל הורים ומורים העדיפו להעסיק את הילדים ככל האפשר בלימודי יום ארוך ופחות אפשרו זמן פנוי למשחקים, הם חששו שילדיהם יהפכו אד סוּק" ָ חלילה ל"אוּל – ילדי רחוב.

לרכישת הספר 058-6250878 ' טל

29

2020 תמוז-כסלו תש"פ-תשפ"א, יולי-דצמ' :12 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו