הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

אצלה, ולפיכך אין לוותר על שום מנהג וחומרא. כך בעניין הקפדה על אי-אכילת קטניות בפסח, כך בעניין ברכה על ההלל בראש חודש, כך בעניית ברוך הוא וברוך שמו גם בברכה שיוצאים בה ידי חובה, וכן בכל יתר המנהגים. דוגמא לכך, סיפר לנו אחד מזקני המשפחה מעשה שהיה בתפילת שחרית של חג שאמרו פיוטים לפני 'נשמת כל חי' כמנהגנו. בסיום התפילה אחד המתפללים ניגש אל רבינו והעיר לו שיש בזה הפסק. רבינו מיד גער בו: "וכי אבותינו הקדושים קטנים בעיניך?! הלא מנהגינו מיוסדים על פי גאוני עולם צדיקים וחסידים זה מאות בשנים, ומי הוא זה שיבוא ויערער אחריהם?!". לא רק את המנהגים עצמם סבר רבינו שיש לקיים, אלא גם את צורת המצווה יש לקיים באופן הקרוב ביותר למנהג אבותיו. למשל, רבינו הקפיד לסכך את הסוכה רק בסכך ירוק הלקוח הישר מן העץ ולא במחצלת קנים וכדומה, כיון שראה בכך שמץ ויתור על מנהגי אבות. ים אמת ִ ר ָ מ ֲ להשיב א כדי לתקן עוול שנעשה, כאן המקום להעיר על דבר החוזר וניעור ונותן טעם לפגם שמרבים להזכיר המערערים על בני מרוקו ומנהגיהם, והוא מעשה ששלח רבינו לגר“ע יוסף את ספרו קיצוש"ע, כדי שיעיר עליו את הערותיו. והמערערים נתלים בזה ורוצים להוכיח מכך שכביכול רבינו חזר בו מפסקיו אשר כתב בספרו, ועוד נחפזו להסיק מסקנות שמנהגי מרוקו הושפעו מהאשכנזים, והגדילו לעשות עד שאמרו ואף כתבו (ציטוט): "אין לסמוך על כל מה שהוא כתב, כי הוא לא ידע את כל הפוסקים שהזכרנו". אוי לעיניים

לשכנע את שומעי לקחם.

ארון הקודש נשבה באחרית ימיו, יומיים בלבד לפני שנתקף בטרשת הלב עוד הספיק לנסוע לעיר רחוקה, כדי לדרוש דברי התעוררות באזני אחיו העולים ממרוקו. גם מעל ערש דווי הוסיף לדאוג את דאגת קיומם הרוחני. מחלתו נמשכה מספר שבועות. פיו לא חדל מגירסא ותפילה. רוב שעות היום היה שרוי בדביקות ועוסק בענייני תשובה. בדעה צלולה התכונן לחיי העולם הבא. רבינו קידש וטיהר את עצמו בסילודין. הוא קרא אליו את אנשי חברה קדישא שלו מיוצאי מקנס והורה להם שינהגו בו אחרי פטירתו לפי כל המנהגים והמסורות שקיבל מאבות אבותיו לבל יחטיאו כחוט השערה. והנה בא יום פקודתו, אור לי"ח מרחשון יצאה נשמתו בקדושה ובטהרה. רבינו נטמן בחלקת הרבנים שבבית העלמין פוניבז' בבני ברק. זכה רבינו ושפתותיו תמיד דובבות בקבר, אם על ידי תורה שהרביץ בתלמידיו הרבים, אם על ידי ספריו שחיבר והדפיס שלו ושל אבותיו, אם על ידי צאצאיו שהקימו ישיבות וכוללים לאין מספר, ונוסף על כל אלה זכה וחיבר שיר לכבוד התורה ומושר בפי כל קהל ישראל בכל עת ועונה: "אשורר שירה לכבוד התורה" שהיתה שירת חייו. זכרו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. [לאחרונה יצא לאור הספר הנפלא 'קדוש וברוך' ע"י נינו - הרב רפאל ברוך טולידאנו הי"ו, בו מקיף המחבר את חייו ופועלו של רבינו, לצד יריעה היסטורית מרתקת המתארת את יהדות מרוקו בתקופתו. מומלץ!].

שכך רואות, אוי לאוזניים שכך שומעות. רבינו ששפט את ישראל במשך כשישים שנה וכל חייו רצופים יראת שמים טהורה, וכי לא ניתן לסמוך עליו?? מיותר לציין שרוב הפסקים בספרו מיוסדים על השלחן ערוך וכף החיים, ואם כן איך ניתן להתבטא כך?? וזאת למודעי, כפי שסיפר לנו אחד מזקני המשפחה, שרבינו שלח את ספרו להרבה רבנים ולא רק לרב מסוים, וזה היה מתוך ענוותנותו שרצה שיעברו על ספרו וישלחו הערותיהם, ואין להסיק מכך שביטל פסקיו בפני אחד מהם. ועוד, לא ניתן להוכיח מזה שהיה מקבל כל הערותיהם. יתירה מזאת, לא ניתן כלל וכלל להוכיח מכך שהיה משנה איזשהו מנהג שהביא בספרו, אדרבה ראינו שעמד על קיום המנהגים בתוקף. אך לצערנו, יש המנסים באופן שיטתי למעט בדמותם של רבותינו ממרוקו ובמנהגי אבותינו במגמה

19

2020 טבת-סיון תש"פ, ינואר-יוני :11 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו