הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

חובתם לבנות תלמוד תורה. פרנסי הקהל הבטיחו לחשוב על הנושא, ובינתיים, הזמינו את רבינו לסעוד עמם. רבינו סירב בתוקף לטעום מאומה, באומרו כי "ראשית עלינו לסיים הלכה למעשה את העניין לשמו הגענו", אך הם בשלהם. בראותו זאת פרץ רבינו בבכי. "מה קרה רבינו, מדוע כבודו בוכה?" נזעקו הנוכחים. רבינו ענה: "חכמינו מלמדים שכל אדם שיש בו יראת שמים – דבריו נשמעים, והנה רואה אני שאין דברי נשמעים. אם כן, זה סימן שאין בי יראת שמים!". כאן כבר לא יכלו אנשי אוז'דא לעמוד מנגד. בו במקום נערכה מגבית לטובת בניית הת"ת. בעקבות אותה אסיפה הוקם באוז'דא ת"ת גדול ומפואר שרבים מתלמידיו נהיו למרביצי תורה בישראל. מזימת 'עליית הנוער' ,) 1948 לאחר ההכרזה על הקמת המדינה בשנת תש"ח ( המתיחות בעולם הערבי הגיעה לשיאה ולא פסחה על מרוקו. היהודים חשו כי הקרקע בוערת מתחת לרגליהם, ועבור הרוב המכריע היתה רק אפשרות אחת: ארץ ישראל. את האווירה הסוערת הזאת ביקשו לנצל שליחי ארגון 'עליית הנוער'. ראשיהם טענו כי לנוכח המצב במרוקו וקשיי הקליטה בארץ, יש להעלות תחילה את הילדים והנוער, ורק לאחר מכן את המבוגרים. אבל האמת היא שזו לא היתה הסיבה האמיתית לפירוק המשפחות, אלא היתה זאת מדיניות מכוונת שנועדה לאפשר את עיצובם מחדש של הדור הצעיר כחילוניים משוללי דת.

רבינו לא חס על כוחותיו וכיתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי לעורר את הציבור לבנות תלמודי תורה בתנאים ראויים. עם סיום דרשותיו היה מתרים את הציבור, כשהוא התורם הראשון. באחד הכנסים הכריז על התרמה, ותכף הכריז שהוא תורם סך עצום של מאה אלף פראנק. עשירי העיר בראותם את רבינו תורם סכומים כאלו, אף הם נאלצו לתרום לפחות כמוהו ויותר. רבינו הקים ישיבה לבני הכפרים והעיירות הסמוכות למקנס, ודאג בעצמו למחסורם של התלמידים, החל בביגוד ומזון וכלה בטיפול רפואי. כמו כן, הוא היה שותף לכל יוזמה לקידום החינוך הטהור במרוקו, ובפרט לאנשי רשת החינוך התורני ’אוצר התורה‘ שעשו חיל בהקמת תלמודי תורה רבים ברחבי מרוקו. הקמת תלמוד תורה בעיר אוז'דא לרבינו נודע שבעיר אוז'דא הנמצאת סמוך לגבול אלג'יר, לא קיים תלמוד תורה כלל, וגם יראי ה' נאלצים לשלוח בניהם לביה"ס 'אליאנס'. למרות שרבינו היה חולה מאוד באותה תקופה, הוא גמר בליבו לנסוע לשם בהקדם האפשרי. לשם כך הוא ביקש מר' יצחק אוחנה ללוותו, והם עלו על הרכבת לנסיעה לילית קשה וארוכה. הרכבת היתה עמוסה עד אפס מקום כך שרבינו נאלץ להתיישב על המדרגות. רוח מקפיאה חדרה מבין חרכי דלת הקרון, אך דבר לא עצר אותו מלפעול למען הצלת ילדי ישראל.

יהודי מרוקו התמימים לא העלו על דעתם כי במוסרם את ילדיהם לשליחי 'עלית הנוער', הם מפקירים את חינוכם

משהגיעו בבוקר לאוז'דא לא חש רבינו בחולשתו, ומיד לאחר תפילת שחרית נעמד לדרוש בפני ועד הקהילה על

מימין לשמאל:רבי שלום משאש, רבי רפאל ברוך טולידאנו, רבי ברוך אברהם טולידאנו. (ויקיפדיה)

15

2020 טבת-סיון תש"פ, ינואר-יוני :11 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו