הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

היא, כי קיבלתי אותה מאביך הקדוש שהיה מורי". כשהתבגר עוד, התחיל ללמוד את תורת הנסתר, בחשאי ממש, מפי המקובל הצדיק רבי יוסף אלקובי, ונעשה בקיא עצום בספר הזוהר ובכתבי האריז"ל. כך נעשה רבי רפאל ברוך אוצר בלום של חכמה ודעת, הלכה, מוסר וסתרי תורה. אולם עיקר חינוכו ספג בבית אבא. הוא קיבל מאביו רבי יעקב את כל המנהגים ודרכי ההוראה והפסיקה, כפי שנמסר לו מדור לדור, עד לאבותיו חכמי קסטיליה ולמעלה בקודש. כשהגיע רבינו לפרקו, בא בברית הנישואין עם הרבנית רחל, בתו של רבי שלום עמאר ראב"ד במקנס. יחד הם הקימו בית של תורה וחסד, וזכו לזרע ברך ה', תלמידי חכמים ומרביצי תורה. רוחות זרות לפני שנהפכה מרוקו למדינת חסות צרפתית בשנת תרע"ב ), אי-יציבות רבה שׂררה במרוקו ובמהלכה התרחשו 1912 ( מספר רב של אירועי פרעות ביהודים. עם בוא השלטון הצרפתי, היהודים נהנו מיציבות וביטחון. מאידך, התרבות הצרפתית הביאה בכנפיה רוח של מודרניזציה וסיכונים רוחניים גדולים.

שלשלת הזהב ארבעים וחמשה דורות של רבנים וחכמים ששימשו בקודש, אב ובנו, קדמו לו לרבי רפאל ברוך טולידאנו, המיוחס על אחת המשפחות המפוארות ביהדות ספרד. אחד מאבות המשפחה היה המקובל הא-להי רבי יוסף איש טולידו. בנו, רבי דניאל, ידוע כ"ראש חכמי קאסטיליה" והיה מהגולים בגירוש ספרד. בצאתם מספרד קיבלו עליהם בני המשפחה בחרם לבל ישובו עוד לראות את אדמתה לעולם, ומני אז היו נקראים בשם "טולידאנו", לאמור: "טולידא -לא" ("טולידא נו" בספרדית). רבי דניאל השתקע בעיר פאס שבמרוקו, הקים ישיבה גדולה וריכז סביבו את החלק הארי של חכמי ספרד המגורשים. מלך מרוקו הכתירוֹ במינוי כבוד כ"שר הכספים" שלו. נכדו, רבי דניאל טולידאנו (השני) נקרא לשבת על כסא הרבנות במקנס, עיר של חכמים וסופרים ("ירושלים דמרוקו"). הוא התפרסם כחכם גדול והיה יועצו האישי של המלך. במיוחד נתפרסם הודות למלחמה שנלחם בכת השבתאים, יחד עם ידידו רבי יעקב שׂשׂפורטשׂ (בעל "ציצת נובל צבי") ועם עמיתו רבי אהרן סבעוני מהעיר סאלי. אחריו קמו במשפחה עוד רבנים בעלי שיעור קומה, מרביצי תורה ומקורבים למלכות. כסא הרבנות במקנס עבר בירושה מאב לבנו, עד שנתקיים במשפחת טולידאנו "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו". קדוש וברוך ) לאביו הרב הגדול 1890 רבי רפאל ברוך נולד בשנתתר"ן ( רבי יעקב טולידאנו ולאמו מרת חנה אסודרי. כבר מגיל צעיר הבחינו בו כל רואיו שנועד לגדולות. הוא ניחן בתפיסה חדה ובזיכרון מופלא, והצטיין כבעל רגש עצום. היה מתנהג בגינוני קדושה, ושקידתו היתה לשם דבר. סיפר עליו חבר ילדותו רבי יוסף משאש: "זכורני, כשמלאו לרבי ברוך עשר שנים, חלה במחלה אנושה, נכנסתי לבקרו והיה גונח בקול גדול מרוב כאבים. לפתע הבחין באביו רבי יעקב שנכנס לחדרו, ובו ברגע פסק מגניחותיו והצהיל את פניו. האב שהה בחדר שעה ארוכה, והילד במיטתו מחריש. כשיצא האב, התחיל שוב לגנוח ולזעוק. שאלתי אותו: מדוע שׂמת מחסום לפיך? והשיב: נזהרתי שלא אצער את אבא...". רבותיו בצימאונו העז לקנייני-תורה, הלך והתקרב אל גדולי החכמים במקנס. רבו בתלמוד היה רבי חיים בירדוגו, ראש הישיבה במקנס, גאון אמיתי, שפתח לפניו את שערי ההבנה בש"ס. דיין העיר רבי חיים משאש, איש קדוש ומלומד בניסים, נחשב לו כמורה רוחני והשפיע במידה גדושה על עיצוב אישיותו. לימים, כשרבי ברוך התפלמס בהלכה עם רבי יוסף משאש – בנו של ר' חיים, הלה טען כלפיו: "אש התלהבותך שורפת את האמת", אך רבי ברוך השיב לו: "לא אש זרה

13

2020 טבת-סיון תש"פ, ינואר-יוני :11 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו