כחול | מגזין השייט והספורט הימי

אני במרינה המילטון, מחכה לקליטה סלולרית

קורה אתמול בלילה". וואלה נרגעתי. באותו רגע זה לא היה כזה מצחיק. בעצם זה עדיין לא.

בדרך חזרה מאיה פולטת: "אמא, באמת פחדתי שאמות הלילה..." אני מחבקת אותה בזהירות, ואומרת תודה בפעם האלף. No Worries Mate בסירה כולם מחכים לנו בתחושת הקלה ועם מלאי מחודש של חטיפים ואלכוהול. מאיה תצלע עוד כמה ימים טובים, גם אחרי שנחזור לארץ, ומשככי הכאבים יעזרו בקושי. אבל ב"מפרץ הצבים" שבו החלטנו לעגון הלילה, היא כבר יורדת אל הדינגי כדי לעשות סיבוב. בין הרמת גבה להחסרת פעימה (אני עדיין לא ממש רגועה), אני בעיקר נדהמת מהקשיחות ומכוחות החיים של הילדה שלי. ההדפס על חולצות אוסטרליה שלנו מציע: Don ' t worry about the world ending today " "! - It ' s already tomorrow in Australia נראה שהיום סוף העולם לא הגיע אחרי הכל.

מטוס, ממליצים לנו להפליג לכיוון האי המילטון, לבדיקה במרפאה המקומית. הגולשים עוברים איתי על המסלול בפיילוט־בוק כדי לוודא שאני מכירה את כל מכשולי הניווט. שעתיים וחצי אחר־כך מלווה אותנו דינגי בכניסה להמילטון, ואני ניגשת לרציף האורחים הצפוף במרינה. על הרציף חונה רכב הפאראמדיק, שלוקח אותנו למרכז הרפואי. המרכזהרפואי בהמילטון איילנד ה"מרכז הרפואי" כולל שני חדרי בדיקות עם מיטות, סטטוסקופ אחד, ונוף טרופי משוגע בחלונות. הרופא לבבי יחסית לעובדה שהוקפץ מארוחת יום א' בביתו, ומתלהב מהתיירים הלבנטיניים הראשונים שהוא פוגש בחיים, זה אכן הקצה של קצה העולם. אחרי שעה ארוכה הוא יוצא בדיאגנוזה שמפילה Well , it is definitely a אותנו מהרגליים: " " – איך לומר, חזית הרפואה. כשאני מראה sting לו צילומים מהבוקר (הרגל של מאיה בינתיים תפחה למימדים מפחידים, והיא בקושי דורכת עליה), ותוהה אם מדובר ביוריקאנג'י, הוא עונה בתמיהה: "יש לך מושג כמה חיות קטלניות יש לנו בים???" הוא רושם למאיה קומפרסים של מים חמים, אנטיביוטיקה ומשככי כאבים לסוסים. כשאני שואלת האם זה נחוץ (אמא קרציה!) הוא מגחך: "כן, היא תזדקק למשככי כאבים ממש חזקים". לסיכום, אני מוודאה שעברנו את שיא ההרעלה, כלומר, הכי גרוע מאחורינו. והוא – נשמה - רק רוצה להרגיע: "כן, אם היא היתה מתה, זה היה

צבע המים, טורקיז אמיתי

2020 אוקטובר /// כחול 24