כחול | מגזין השייט והספורט הימי
אלבום פרטי צילום גל קדר אורח מהים
לי ז'ורבין
מרימה עוגן
ויטלם
, נשואה לתומר. 29 לי ז'ורבין ויטלם, בת בעלת תואר בביולוגיה ימית. דור שלישי לימאים/יות. כיום עובדת עם אימי, דנית כהן ז'ורבין, בהשכרת יאכטות לאירועים, ב"דנית השכרת יאכטות". איך הגעת לעבודה בים? הדרך לעבודה בים לא הייתה ברורה מאליה. תחילה, החלום היה להיות וטרינרית, לכן למדתי ביולוגיה ימית כתואר ראשון. כחלק מהתואר, הוצאתי רישיון סקיפר ולאט לאט התחלתי להיכנס לעולם הים. בהתחלה, כעבודה זמנית, התחלתי בעבודה משרדית, מענה לטלפונים וטיפול בלקוחות. עם הזמן, הרגשתי שהקירות סוגרים עלי ואני צריכה לצאת לאוויר הפתוח ולהרגיש את הים, כשהתחלתי, הביטחון העצמי היה ברצפה. לא חשבתי שאני מסוגלת להוציא יאכטה בעצמי לבד. במשך שנה יצאתי כאשת צוות על היאכטה ולימדתי את הסקיפרים שלי מה לעשות, עד שיום אחד הבנתי שאם הם יכולים, גם אני יכולה. כך קרה שיום אחד נתקעתי בלי סקיפר ולא הייתה ברירה, אחזתי את ההגה בידיים רועדות ויצאתי לים בעצמי. מאותו אירוע הצטבר ניסיון והביטחון רק עלה. יש לי עוד הרבה מה ללמוד, אבל אין ספק שאני בטוחה בעצמי ויודעת מה אני עושה. מה מיוחד בעבודה שלך בים? המיוחד בעבודה שלי הוא שאני עושה מה שאני אוהבת. לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהם קמים כל בוקר ושמחים ללכת לעבודה ושהם אוהבים את מה שהם עושים, אני יכולה להגיד את זה. יוצא לי להגשים חלומות למפליגים, להיות באירועים הכי משמחים של אנשים ולשמוע אין סוף סיפורים. אין ספק שלא כל ההפלגות הן חלום שמתגשם, זה מאוד תלוי באנשים שיוצאים איתי, אבל טפו טפו, לרוב הכול טוב. האם הסקיפרים והסקיפריות הוותיקים מפרגנים? אני מרגישה שהיום, בין הקולגות שלי, הוכחתי את
מקומי ואני שווה לכולם. הרבה פעמים כשאני פוגשת סקיפרים אחרים אני רואה את הפרצופים המופתעים כשרואים שאני על ההגה. אמרות מופתעות של "וואו כל הכבוד לך" נשמעות הרבה. המבט המופתע מגיע הרבה פעמים גם מלקוחות שאינם מאמינים ש"ילדה" צעירה כמוני יכולה להיות סקיפרית. אם היה גבר על הסירה, האם היו שואלים את אותו הדבר? אני לא חושבת. אני מאמינה שיום יגיע ולראות אישה על ההגה לא יפתיע כל כך את כולם. החלום שלי זה לראות עוד נשים בענף, יותר נכון לראות עוד נשים אוחזות בהגה. מדובר בעיקר בעבודה של קיץ, מה עושים בחורף? תחילת החורף מוקדשת בעיקר למנוחה. אחרי הקיץ, ימים 7 שעות ביום במשך 10 בו אני עובדת בממוצע בשבוע הגוף זקוק לזה. ביתר הזמן, מוצאים תחביבים חדשים, מטפלים בסירות (אמא שלי תמיד אמרה שסירה היא כמו מאהבת, צריך לטפל בה ולפנק אותה) ומכינים את העונה הבאה. איך הקורונה השפיעה על העבודה? בחודשים הראשונים ממש לא עבדנו, זה היה קשה ומלחיץ במיוחד. בגלל שהעסק שלנו הוא עונתי, כל חודש הוא קריטי. גם כשהתחלנו לעבוד, הייתה השפעה מאוד גדולה על האירועים, אנשים פחדו לצאת, פחדו להיפגש עם אנשים אחרים, היו הרבה ביטולים והיסוסים.
2020 אוקטובר /// כחול 10
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online