כחול | מגזין השייט והספורט הימי

תמיד ידעתי, אני חולה כרונית זה גנטי. זו מחלה שלא הורגת, חשוכת מרפא, הסימפטומים שלה מחמירים על היבשה, ומסתבר שהיא לא מדלגת דור. מודה, אני חולת ים. אני רוצה לספר מנקודת המבט שלי, כחולת-ים אנושה, ימאית לא-מאוד מנוסה (אבל ממש מלידה), מתבגרים ונשואה לאיש 3- כאמא אובדת עצות ל שממש, אבל ממש מעדיף קרקע מוצקה - בהסתכלות משועשעת וכנה על החוויות שלי במקום הזה, שבו אני מרגישה הכי בבית. זה לא יומן מסע בהמשכים, אלה הסיפורים שלי. אולי תמצאו בהם תובנות כלשהן, טיפים לחיים... ואולי תרוויחו מתכון לקוקטייל ממש מגניב, או המלצה לטברנה שווה. או, שפשוט תהנו לקרוא. הפעם, מה קורה כשאמא - סקיפרית מתחילה מחליטה שיוצאים לפלוטילת משפחות ביוון? הכנות למסע לאיתקה הזמני שלי 30 עוד לא יבש הדיו על רשיון משיט (הפלסטיק בדרך...), וכבר החלטתי לקחת על עצמי הפלגה משפחתית ראשונה ביוון, אמנם במסגרת פלוטילה מחבקת ועם המון תמיכה מבית, אך עדיין סקיפרית יחידה על היאכטה, באזור שיט לא מוכר, והאחריות... אמאלה... לא יודעת מה עבר לי בראש. לא הרבה כנראה. חודש וחצי לפני, אני מתחילה לקחת את המשפחה להפלגות קצרות בהרצליה, "שיתאמנו". ההפלגה הראשונה, המתוזמנת היטב לשבת בבוקר מוקדם, לפני שעת העומס במרינה, בים די רגוע,

מתחילה בסדרת שאגות מרשימה מצד עמי, בן-זוגי, שלא מגיב טוב - במיוחד לים נמוך, ובמיוחד כשזרקו בבוקר... ייאמר לזכותו שהוא 6- אותו מהמיטה ב מציית לחוקי הבית ומקיא מהצד הנכון של הסירה, אך יתכן שזה מקרי, כי כרגע קיימת סבירות גבוהה שהוא לא בהכרה. אין לי פנאי לתמיכה רגשית. אני מנסה להרים את ,11- , מאיה בת ה 14 - שארית הצוות- ירדן בן ה , המשתפים פעולה בעיניים טרוטות 7.5 - ואיתן ומרימים מפרשים בהתאם לפקודות של האמא המטורללת. הראשי עולה בקושי, וגם לא מתוח מספיק, אבל זה יותר טוב ממה שציפיתי. מרגע שיצאנו מהמרינה, אנחנו מתמרנים במרק של מדוזות, אבל גם אחרי שהתרחקנו מהנחיל, אין בי את ולתת heave-to - האומץ, או המיומנות, להיכנס ל כפי שהוכיחה ההיסטוריה - הצוות מפליג על קיבתו, וכל בעיה ניתנת לפתרון עם אוכל ואלכוהול גרוע. אצלנו בסירה אלכוהול פחות מתאים, אבל פחמימות מתובלות באריזות משפחתיות מתקבלות בשמחה. תשמעו, סרוטונין עובד, פחות על עמי האומלל, שעם כל הרצון לפרגן לי, נראה כמו אחד שישמח לחזור, מה אומר, גישת הדופן הזו לא תיכנס לשום פנתיאון... וגם, פנדרים זו המצאה גאונית, כמו גם אחראי רציף - ואני נושמת לרווחה. ההפלגה הראשונה הסתיימה ללא פגיעות בנפש, ומבחינת הילדים - אני אם השנה, רק כי לקחתי אותם לים בסירה וחילקתי חטיפים חופשי. או למות, מה שיגיע קודם. אז מתקפלים חזרה למרינה. להם לקפוץ למים כמתבקש. הצוות מפליג על קיבתו

35 כחול /// 2020 אפריל