התאחדות התעשיינים | אזור התעשייה, גיליון אפריל 2025

אזור התעשייה התאחדות התעשיינים

הקיר הביורוקרטי למרות האופטימיות, כולם עדיין נאלצים להתמודד מול הביורוקרטיה. "לא מזמן הכריזה מנהלת תקומה על מענק מיליון שקל להקמה או חידוש של שבעה בתי 120 של אריזה בעוטף", אומר תמיר, "בלי שום התחייבות לקנות ציודים בארץ. אז כמו שזה נראה כרגע, רוב הכסף ילך ליצרנים בחו'ל, ואני מקווה שזה ישתנה". גם דידי חושב שהמדינה יכולה לעשות יותר. "הייתי נציג התאחדות התעשיינים של חבל תקומה בשתי ועדות, והבנתי שיש קיר ברמה הפקידותית ושם זה נעצר. הצעתי לתת את הטבות המס שיש לתושבי שדרות גם לאנשים מאזורים שאין להם את ההטבות, כדי שיגיעו לעבוד, אבל הם סירבו". הנחרצת מכולם היא ז'אן, עם מונולוג כואב במיוחד. "המדינה חייבת לשאת בעלויות הנזקים, כדי שנוכל בסופו של דבר לחזור לעצמנו. וזה לא רק מה שאיבדנו, אלא גם מה שלא ייצרנו. מדובר בעלויות גבוהות במיוחד של כוח אדם, כי אני משלמת היום כמעט כפול משכר המינימום". "המדינה חייבת לקחת אחריות, כי אנחנו מפעל חיוני למזון, שאם הוא יסגור את שעריו זה ישפיע בסופו של דבר על תעשיית המזון בישראל. עד עכשיו לא קיבלנו תשובות, לא קיבלנו כספים ולא קיבלנו מענה. רוצים כחול לבן, אבל איך נייצר כחול לבן אם אין תמיכה בכחול לבן? פשוט זרקו ושכחו אותנו. לאף אחד אין תשובות, וזה אולי לא שיא ההפקרה, אבל זו בפירוש הפקרות".

עובדי מפעל עשת אילון ותעודות ההוקרה על עבודתם בזמן המלחמה

כמגוניות. קנינו שלושה סטים כאלה ומיקמנו אותם בכל הפתחים של המפעל, שאנשים ירגישו יותר נוח". היעדר מגוניות היתה גם הבעיה של צ'אם פתרונות מזון. "רבים מהעובדים פונו, ומצאנו את עצמנו מתמודדים עם המלחמה ועם מחסור בכוח אדם", אומרת ג'אן. "רק אחרי שנה הגיעו אלינו ממשרד הכלכלה, בדקו אם יש לנו מגוניות ונתנו לנו אחת. אבל כבר היו לנו חמש ששילמנו עבורן מהתקציב שלנו כי לא יכולנו להמתין". מפעל סינרג'י מייצר כבלי חשמל, החברה היחידה בישראל שמייצרת כבלי חשמל במתח נמוך, בינוני וגבוה, ולכן היה צורך בחזרה מהירה ככל האפשר לעבודה. "הלקוחות העיקריים שלנו זה חברות תשתית", אומר בן ארי. "אז למרות שכל האזור היה אזור מלחמה, תוך חמישה ימים חזרנו לעבודה, כשהצבא מאבטח אותנו". בדידי פתרונות תצוגה מפעילים נגריה, מפעל מתכת באוקטובר שליש 10- וצוותים שמרכיבים הכל. "מה מהייצור שלנו הוא עבור פרויקט צבאי גדול של מיגון גגות של טנקים ואכזריות", מפרט דידי. "אז קניתי מכונה חדשה, גייסתי עוד כמה עובדים והתחלתי להפעיל את המכונות. היינו פה איזה שישה-שבעה עובדים, היינו צריכים להוציא כמויות של סחורה לצבא, ונתנו גז יום לילה". אופטימיות זהירה כמה מהמפעלים הצליחו לעמוד מחדש על הרגליים, אחרים ספגו מכה קשה יותר ועדיין מנסים להתאושש. אחד מהם הוא צ'אם פתרונות מזון. "עגבניות נשפכו ונזרקו בכמויות כי לא היה מי שיקלוט אותן", אומרת ז'אן. "אני מקווה שבעונה הבאה נרים את הראש". בעשת אילון הפגיעה היתה קלה יחסית. תמיר מספר כי במשך שמונת חודשי המלחמה לא נכנסה עבודה חדשה, אך נותרו פרויקטים מהעבר. לאחר מכן חלה התאוששות, כולל הזמנות מחו"ל. גם בן ארי אופטימי: "המשק חזק בזכות ההון האנושי והרוח הישראלית".

"בערך חצי מהעובדים שלי פונו, ושילמתי להם משכורות בלי שיהיו לי הכנסות, כי אם לא תשלם לא עמיחי דידי תקבל פיצויים מהמדינה" "המדינה חייבת לשאת בעלויות הנזקים, וזה לא רק מה שאיבדנו, רעות ג'אן אלא גם מה שלא ייצרנו"

העובדים ניצלו במזל. מפעל סינרג'י

15 2025 • אפריל 21 גיליון מס'