גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

136 גיליון

מדור פלילים

הרוצח הסדרתי מבת ים שזכה

לעולם לא נדע בוודאות כמה בני אדם רצח ולדימיר פיניוב, “רוצח ההומלסים”, שהיה “ענק כגורילה”. אופיים הקשה של מעשיו גרמו לשוטרים לכנות אותו על שם הרוצח האכזר מהסרט “שתיקת הכבשים”. בישראל, נדמה שהמונח “רוצח סדרתי” איננו נפוץ כמו במקומות אחרים. אבל שנה פעל כאן רוצח כזה, 25 לפני שביצע סדרה ארוכה וקשה של רציחות, שלא על כולן אנחנו יודעים, וככל הנראה גם לא נדע לעולם. בין ארבעה לחמישה דרי-רחוב (הומלסים) לפחות נעלמו בין השנים , עד שגופותיהם המבותרות 1999-2000 נמצאו לאחר כמה שנים באופן מקרי על ידי משטרת איילון. לעולם לא נדע בוודאות, את מי וכמה אנשים הספיק לרצוח תושב בת ים, ולדימיר פיניוב, כיוון שהוא הספיק להתאבד בכלא, בטרם החל משפטו. זהו אחד הסיפורים המצמררים ביותר שידעה מדינת ישראל ויש לא מעט שאלות שנותרו פתוחות, ומשפחות שנותרו בלי הידיעה מה קרה ליקיריהן. הצריף שהפך למלכודת מוות ולדימיר פיניוב נולד ברוסיה בשנת , עבד ככימאי בכיר ועלה לישראל 1957 עם אשתו ושלושת ילדיו 1991 בשנת במסגרת העלייה הגדולה ממדינות ברית המועצות לשעבר. משפחת פיניוב התיישבה ברחוב מרכזי בשכונת רמת הנשיא בבת ים. הקליטה הייתה מוצלחת, המשפחה הייתה נרגשת מההזדמנות החדשה, אולם חודשים בלבד לאחר שהגיעו נמלטה אשתו של ולדימיר מהבית לבית מחסה לנשים מוכות, וטענה כי בעלה היכה אותה ואיים לרצוח אותה. לכינוי “חניבעל”

שי שגב

ולדימיר פיניוב

מהסרט ״שתיקת הכבשים״

, נקלע לוויכוח עם ויאטסלב 2000 ביולי ‘סלאבה’ שוורץ, שעבר להתגורר יחד עם פיניוב וסבטלנה זמן קצר קודם לכן. בעוד השניים שיכורים, פיניוב חבט בשוורץ במכשיר קהה בראשו, חנק אותו, היכה אותו בכל חלקי גופו ולאחר מכן גרר את נצ”מ בדימוס יצחק גטניו, לשעבר קצין אחראי חקירות ומודיעין במחוז תל אביב, שהיה אחראי על החקירה, סיפר כי פורץ שהיה מקור מודיעיני שלו, הגיע אליו וטען: “אנשים נעלמים בבת ים ונרצחים - והמשטרה לא עושה כלום”. הפורץ קיבל את המידע מסבטלנה - ובמשטרה החלו לחפש אחריה. גטניו ממשיך לספר: “החקירה התגלגלה במהירות. האישה, סבטלנה, סיפרה שחברה התרברב לפניה: “הרגתי הרבה אנשים וקברתי אותם בחולות”. במקביל, במהלך מרדף משטרתי נמצאה בחולות בת ים גופת גבר. פתולוג משטרתי קבע שמדובר במוות טבעי. לי הייתה תחושה שהסימנים על צווארו אינם סימני שיזוף, כפי שטענו הפתולוגים. התייחסנו למקרה כאל רצח״. גופתו וקבר אותה מתחת לעץ. גופה מסתורית בחולות

כתוצאה מכך, פיניוב עזב את הבית, ניתק את הקשר עם משפחתו, הפך לדר רחוב והתמכר לאלכוהול. תושבי בת ים הוותיקים זוכרים כיצד בנה לעצמו צריף בין שיחים עבותים, בנה לו חושה ופרש מזרונים בדיונות באזור התעשיה, ואף בנה מעין ג’קוזי מאולתר. ביתו החדש הפך למאורת סמים, שם אירח בקביעות מחוסרי בית נוספים. לאורך השנים, פיניוב מצא לעצמו בת זוג - סבטלנה לודמילה, דרת רחוב בעצמה - והתגורר איתה בצריף המאולתר. סבטלנה העידה לאחר מספר שנים, כי פיניוב התווכח רבות עם דרי רחוב אחרים, ולא פעם טען כי הם מנסים לפגוע בו וברכושו. 1999 לפי עדותה של סבטלנה, בחורף החל פיניוב בסדרת מעשי הרצח שלו, ככל הידוע לה. הוא חנק ורצח את התייר האוקראיני ניקולאי גראסימוב וקבר אותו בדיונות של בת ים בסיועו של חסר בית אחר, אלכסיי ארטמנוב. לאחר מספר חודשים, הוא רצח גם את הסייען שלו, ארטמנוב, וקבר אותו בדיונות כשהוא נעזר בחסר בית אחר, שנודע רק בשם ‘בוראטינו’ (בוראטינו הוא שמה של דמות פיקטיבית רוסית המבוססת על פינוקיו).

>>64 המשך בעמ׳

62