גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

136 גיליון

בטיילת״. במקרים קשים אחרים, כמו בשיחות עם גמלאים שהם הורים או סבים לתצפיתניות שנפגעו, המתנדבים פשוט היו שם כדי לבכות איתם, להחזיק את היד ולחבק. מעבר לשיחות הטלפון, שוש לא מוותרת על אף אחד. היא משקיעה שעות באיתור גמלאים “מנותקי קשר” שעברו 300 כ דירה או דיור מוגן. באחד המקרים, היא הצליחה לאתר אישה של גמלאי דמנטי ששילמה אלפי שקלים לעורכי דין פרטיים עבור ניירת שהארגון מספק בחינם. “זו תחושת החמצה נוראית, ולכן אני נלחמת להרחיב את שורות המתנדבים כדי שלא נפספס אף אדם”, היא מסבירה. בנוסף, שוש מרכזת את רשימת הנפטרים החודשית, ויוצרת קשר אישי עם המשפחות השכולות כדי להדריך את האלמנים והאלמנות לגבי זכויותיהם הפנסיוניות מול קרנות הפנסיה ומבטחים, שאינן מתעדכנות אוטומטית. התנדבות זו, כפי שעולה גם ממחקרים אקדמיים, היא כביש דו-סטרי המייצר אדרנלין חיובי וחיות לשני הצדדים. הגמלאים חשים נרגשים ומופתעים ש”עדיין זוכרים אותם” בתעשייה האווירית שתלה בגאווה 90 – כמו אותו גמלאי בן את תעודת הברכה שנשלחה אליו על דלת חדרו - והמתנדבים מקבלים סיפוק עצום. “זה מעשה חסד, ואתה תמיד מקבל יותר ממה שאתה נותן”, מסכמת שוש את מהות הפרויקט שהפך למפעל חיים שכולו לב נקי.

שיחות בשנה כדי 10,000 וביצעו מעל לוודא שלאיש לא חסר אוכל או תרופות. גם עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, המערך נרתם מיד לטובת המפונים והנפגעים. שוש מספרת על זוג שפונה מאשקלון למלון בתל אביב: “האישה הייתה מבועתת מהאזעקות ולא הסכימה לצאת מהחדר. התקשרתי אליהם שלוש פעמים באותו שבוע, שוחחנו, הרגעתי אותה והסברתי לה על מרחבי ההגנה באזור, עד שבשיחה השלישית בעלה בישר לי: ״אנחנו כבר בחוץ, יוצאים לטייל

לשמוע את מה שלא נאמר בקול. כשהם מזהים מצוקה, בדידות או קושי בריאותי, הם נכנסים לפעולה: מקשרים את הגמלאי לעובדת סוציאלית, מסייעים בהשגת מטפלים מביטוח לאומי, מפנים לעורכי דין, או נעזרים בשירותי הארגון לקיצור תורים רפואיים דחופים ואספקת אביזרי עזר. החשיבות העצומה של המיזם התחדדה במיוחד ברגעי המשבר הלאומיים. בימי הקורונה, כשהקשישים היו מסוגרים בבתיהם, עבדו המתנדבים מסביב לשעון

56