גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

136 גיליון

חוות רוקה ממשיכה לפעול ולתפקד לחלוטין ללא שקל אחד של מימון 55%- ממדינת ישראל. היא נסמכת ב על תרומות של ישראלים טובים ובשאר על תרומות מחו”ל ועבודה מאומצת של שותפים לדרך. גמלאי מל”ם והתעשייה האווירית שהגיעו לחווה מוכיחים בכל יום מחדש שההתנדבות היא טבע שני עבורם. כפי שמסכמים מייסדי המקום, ברוח שירו של אריק איינשטיין: “טיפה ועוד טיפה הופכות לים”. הנוכחות, התמיכה, ארוחות הצהריים והידע הטכני שמביאים איתם הגמלאים הם הים שמחזיק את הלוחמים שלנו מעל המים, ומאפשר להם להצמיח שורשים חדשים.

שהמטבח המרכזי של אשל יספק ארוחות צהריים חמות ומבושלות שלוש פעמים בשבוע למטופלים ולמתנדבים בחווה – יוזמה שפועלת כבר קרוב לשלוש שנים. להניח את הנשק בצד הקשר המיוחד שנרקם בחווה בין הלוחמים הצעירים, אנשי המילואים , לבין 40 וה- 35 בני ה הגמלאים הוותיקים, מייצר רגעים מרגשים שחוקקים חותם עמוק בנפש. הגמלאים אינם אנשי טיפול רשמיים, אך עצם הנוכחות השקטה שלהם, החיוך בבוקר ושיחות החולין בגובה העיניים, מספקים עוגן יציב למתמודדים.

צהריים משותפת אחרת, אמר אחד המטופלים למתנדב בשם עומר: “החזרתם לי את האמון בבני אדם”. לצד חיבור בין-דור של נתינה גמלאי התעשייה האווירית, פועלים בחווה גם “שינשינים” – בני נוער בשנת שירות מוקדמת, המגיעים לתרום לחקלאות האורגנית ולסייע למתמודדים. 18 השילוב בין הצעירים בני ה שרוצים להחזיר לחברה בתקופת מלחמה ומורכבויות ביטחוניות, לבין הגמלאים עתירי הניסיון, מייצר בתוך החווה בועה של שפיות, רוגע, חיוכים וכבוד הדדי, הרחק מהלחץ והמרדף של העולם שבחוץ.

אלכס נזכר בסיפור אחד שמספר את סיפור המקום כולו: “הגיע אלינו בחור באחד המחזורים שלא הסכים לעזוב את הנשק שלו בשום אופן. הוא הסתובב , אקדח M16 בחווה חמוש כולו, עם וארבע מחסניות. הוא ביקש לעבוד איתי בתחום הטכני. לקחתי אותו להתקין דלתות בחממות, נתתי לו מקדחה והשארתי אותו לעבוד בביטחון. שבוע לאחר מכן, כשהוא חזר, הוא כבר הניח מיוזמתו את הנשק בצד והלך לעבוד. אחת המלוות בחווה אמרה לי: ‘אתה הראשון שגרם לו להיפרד מהנשק ולהרגיש בטוח’. זה סיפוק עצום”. במפגש הורים שנערך בחווה, ניגש אב של אחד הלוחמים (איש מילואים בעצמו) אל אחד המתנדבים ואמר לו בעיניים דומעות: “הצלתם לי את הילד”. בארוחת

53